אלפים ליוו אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה את רס"ל עדי אלדור, לוחם מגלן בחטיבת הקומנדו שנפל בקרבות בחאן־יונס.
לירון, אביו של עדי, אמר אתמול בבוקר, שעות אחרי החילוץ של לואיס הר ופרננדו מרמן משבי חמאס: “הילדים שלנו נלחמים כי הם חושבים שהמלחמה צודקת. הילדים שלנו נהרגים כי הם חושבים שהמלחמה צודקת. הילדים שלנו נהרגים בשביל החטופים. אנחנו לא יכולים להפקיר אותם. צריך לעשות כל מה שאפשר כדי שהמוות של הילדים שלנו לא יהיה לשווא”.
עדי, בנם של רקפת ושל ד"ר לירון אלדור, רופא במרכז הרפואי רמב"ם, היה בוגר בית הספר הריאלי העברי בחיפה. הוא בן כיתתו של סמ״ר עמית פלד ז"ל, לוחם ביחידת אגוז שנפל ב־7 באוקטובר. אלדור הוא החלל ה־12 של בית הספר הריאלי העברי במלחמה. הוא הותיר אחריו גם שלושה אחים, אורי בן 19, הילי בת 16 וספיר בת 14.
הארון, עטוף בדגל הלאום, נישא על כתפי לוחמי חטיבת הקומנדו. האב לירון התקשה בקריאת הקדיש, והאלפים בכו איתו. מפקדו של עדי, רס"ן אשל, ספד לו: "היית אדם ערכי, מסור וחדור מוטיבציה לאורך כל הדרך. במהלך שירותך נפצעת והיית נחוש לחזור לשירות משמעותי למען המדינה. גם עכשיו סיכנת את חייך מתוך תחושת מסירות ואחריות על שלומם של תושבי מדינת ישראל. נלחמת בגבורה עצומה לאורך המלחמה כולה. ברגעים קשים אלה, חלק ממפקדיך וחבריך ממשיכים את הלחימה בעזה ואינם נמצאים כאן. אך הם מבקשים לחבק את משפחתך מרחוק. הם יגיעו ברגע שהמצב יאפשר".
האב לירון אמר לפני תחילת ההספד: "בדרך לפה עמדו אנשים לאורך כל הדרך. עם ישראל על כל גווניו. אני מתפלל שהמורשת של הבן שלי תהיה אחדות של העם הזה והמשך קיום שלו כעם ולא כשבטים ועדות. יש בנו הרבה יותר מהמאחד מאשר המפלג".
האב פנה לבנו אהובו: "בן יקר שלי, עדידוש. החיוך של ליבי. החיוך הנצחי שלך שהאיר את הבית ונגע בכל כך הרבה אנשים. אני מסרב להיפרד ממך תכשיט שלי. אתה איתנו לנצח. לא מצליח לנשום בלעדיך. נשאר חור בלב שלעולם לא ייסגר. לעולם לא, עדי. ירד עלינו חושך שחור משחור. אבל בתוכי אני יודע שאתה תאיר לנו את הדרך מלמעלה ותלמד אותנו לחיות מחדש כי זה מה שאתה, אור בחיינו. כמו שאחותך הקטנה אמרה, 'היינו שישה, נשארנו שישה'. אתה שומר עלינו מלמעלה. תהיה חזק שם, תמשיך לחייך. אוהב אותך, עדי. ניפגש. עוד ניפגש".
