ישראל יכולה להביס צבאית את חמאס. למרות האבידות שצה"ל סופג, וכל אחת מהן עולם ומלואו, ישראל מנצחת כרגע את חמאס. אם הצלחותיה יימשכו באותו אופן, צבא חמאס לא יתקיים ויהפוך לכל היותר לארגון גרילה קטן. אין דרך להגיע לעסקת חטופים בלי המשך הפעלת לחץ צבאי מאסיבי על חמאס. נטרול הזרוע הצבאית של חמאס הכרחי לביטחון האזורי, ולאפשרות של השגת שלום בעתיד. ההקרבה של הלוחמים בח'אן־יונס וברחבי עזה איננה מסע נקמה, אלא קמפיין צבאי הכרחי, מצליח מבחינת מטרותיו המוצהרות, שיכול לפתוח פתח לעתיד טוב יותר. גם לפלסטינים.
כל אחת מהאמירות האלה נחשבת בימים אלה לפרובוקטיבית ובלתי מקובלת במערב, ובעצם - גם במזרח, ובכל מקום בעולם. אך הן כולן נכונות, עובדתית ואסטרטגית. הלילה של שלשום ממחיש זאת היטב. שחרור שני החטופים הוא הצלחה טקטית מרשימה ויוצאת דופן, במבצע מתוכנן לעילא, עם מודיעין מדויק ואיכותי שהביאו שב"כ וגם אגף המודיעין של צה"ל. חילוצם של פרננדו מרמן ולואיס הר ממחיש את היכולות הגוברות - לא הפוחתות - של צה"ל במרחב העזתי.
הייתה איזו תקופה קצרה, כמה שבועות, שבה התפשט דיבור על "דשדוש" וחוסר התוחלת של הפעולה הצבאית. הייתה טענה כי לישראל אין עוד מה לחפש בעזה, ושאין טעם בפעילות הצבאית וצריך להתמקד אך ורק בעסקה. למרבה המזל, התפיסות הללו (שאגב, לא חדרו לקבינט המלחמה), לא קנו להן אחיזה. רק לפני כשבוע התבשרנו על תפנית דרמטית בעמדת חמאס, שמשום מה לא הוצגה כראוי בישראל ובעולם. אחרי שבמשך שבועות ארוכים אמר ארגון הטרור כי אין לו כל כוונה לשחרר חטוף אחד עד תום המלחמה ונסיגת צה"ל, הוא ביצע פניית פרסה מפוארת וכעת מוכן - בתנאים בלתי מתקבלים על הדעת, בשלב זה - לשחרר עשרות ישראלים לפני שהמלחמה נגמרה וצה"ל יצא מעזה. זו התקפלות. האם היא הייתה מושגת ללא ההסתערות על ח'אן־יונס? כמובן שלא. הלחץ הצבאי הוא הכוח המניע של השינוי בעמדה. ללחץ הזה יש מחירים כבדים. שלשום נפלו שני לוחמים ממגלן - רס"ל עדי אלדור, בן 21 מחיפה, ורס"ל (במיל') אלון קליינמן בן 21, מתל־אביב. בלי אנשים כמוהם, אף אחד לא היה משוחרר מרפיח. ושום עסקת חטופים לא הייתה על השולחן.
השבוע שוחחתי עם שני כתבים זרים שהגיעו לישראל. זה היה אחר הצהריים, הרבה לפני שלוחמי הימ"מ, צה"ל ושב"כ פרצו לדירת המסתור ברפיח, בחיפוי קרקעי ואווירי. שניהם, אחד אמריקאי והשני מצפון אירופה, תלו בי מבט ספקני כאשר אמרתי שישראל מצליחה במבצע הצבאי, שזו עובדה, שרק צריך להביט במפה, בנתונים, בשיעורי שיגורי הרקטות, במספרי המחבלים ההרוגים, במספרי לוחמינו שנפגעים שפחת בשבועות האחרונים. בעבור העולם, המלחמה בעזה איננה רק אסון הומניטרי אלא גם חסרת תוחלת צבאית; הם נוהגים לצטט דיווחי מודיעין אנונימיים בארה"ב. אך כאשר אתה מבקש (מעיתונאים, או מדינאים) תוכנית אחרת, טקטיקה צבאית שונה, הם בדרך כלל נאלמים דום.
ההצלחה הצבאית של צה"ל איננה מוטלת בספק. האמריקאים והאזור כולו יפנימו בקרוב את ההצלחה הצה"לית ברצועה, העובדות מדברות אותה. אך בעלות הברית של ישראל לא יבינו אם ירושלים תיכשל בעיצוב מציאות טובה יותר, אחרי שרוב הקלפים בידינו. השאלה הייתה ונותרה אם ישראל תדע לנצל את ההישגים בקרבות כדי ליצור מציאות חדשה. כזו שבה הסיוע ההומניטרי לא נופל בידי חמאס, שבה הארגון לא קם מהאפר ומתחיל לבנות את יכולותיו מחדש. אם הדרג המדיני לא יפעל, באינטנסיביות ובתעוזה, תוך נטילת סיכונים פוליטיים, אפשר לנצח בקרבות - ולהחמיץ את המלחמה. אין ספק באומץ של הלוחמים. יש ספק באומץ הפוליטי של רה"מ וחבריו לעשות כל מה שנדרש כדי שעזה לא תשוב להיות איום. הטקטיקה הצבאית מיושמת בידי צה"ל. מה עם המדינית? למעטים יש תשובות.
חשוב להדגיש, גם הבוקר: בצה"ל אומרים כי קשה להעלות על הדעת מצב שבו רוב החטופים ישוחררו בפעולות צבאיות. יש חובה עליונה לשחררם - ובחיים. על השולחן יש הצעות לעסקת חטופים, והאפשרות לעסקת נורמליזציה אזורית. שתיהן הושגו במאמץ כבד, במחיר דמים נורא. צריך לעשות כל מאמץ להגיע אליהן. לישראל יש חלון נדיר, אפשרות למנף את המלחמה לשינוי עמוק וחיובי. אני לא יודע מהו "ניצחון מוחלט", אבל זה יהיה ניצחון אמיתי.
ואת צבא חמאס צריך להשמיד.
