משחק הסופרבול עמד לפני סיומו עוצר הנשימה כשלפתע הוא התרוקן לגמרי מתוכן. קנזס סיטי וסן פרנסיסקו מתכתשות על הדשא, טיילור סוויפט באקסטזה ביציע, ביונסה בהפסקת הפרסומות — מכונה אימתנית של ספורט, בידור ובעיקר כסף פתאום השתתקה. בחמש בבוקר הכל נראה כל כך קטן וטיפשי לעומת המבזקן שמנסה להחזיק שידור עם גפרור ומסטיק כדי לעדכן שהזן הכי נכחד בישראל, "חדשות טובות", חי וקיים.
המבצע לשחרורם של לואיס הר ופרנדדו מרמן קטע לא רק המתנה ארוכה, כואבת ועקרה לבשורה חיובית בחזית החטופים והחטופות; הוא גם בלם קמעה את ההידרדרות של השיח סביבם. בערוץ 14, למשל, מסמנים כבר מזה זמן את מאבק המשפחות כמקל בגלגלי "הניצחון המוחלט", בין השאר באמצעות רטוריקה מתלהמת ואפילו מבזה. מאידך, גיל תמרי מחדשות רשת החריף שלשום את אובדן העשתונות הכללי שלו במלחמה כשהכריז ש"נתניהו רוצה את כל החטופים מתים".
ההשעיה דה־פקטו של תמרי (בערוץ הסתפקו בלשון מרוככת כדי להסביר את היעדרותו מהמסך) עבדה קודם כל לטובתו: ראשית, תקופת צינון קלה מטפלת לא רע בתסמונת נדידת השתן לראש, שהתבטאה אצל תמרי בהפרעות לשידור, הרמות קול וגם בהתבטאות הקיצונית הנ"ל. שנית, עדיף לו שלא נשאל אתמול האם אישור פעולה צבאית מורכבת ורגישה הולך ביחד עם הטענה ש"נתניהו רוצה את כל החטופים מתים".
מנגד, באגף השופרות לא התכוונו להחמיץ הזדמנות. "מי שלקח את האחריות, והאחריות היא עליו על מלא, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו", הודיע יעקב ברדוגו ותבע את עלבונו מול מבקריו. אחרי שה"פרשן" והמקורב אמר "האחריות היא עליו על מלא", ולאחר בדיקה משולשת שכוונתו הייתה לנתניהו ולא לצבא, לשב"כ, למוסד, לבג"ץ, לישראל כץ ומשה דץ, לא נותר אלא לבדוק אם השמיים התמלאו בכבשים מעופפות: בכל זאת, אם התגלה קשר בין "נתניהו" ו"אחריות" - "על מלא"! - הרי שכל חוקי הטבע בסכנת קריסה.
חוץ מאחד, כמובן, והוא ההיסחפות. בתוכנית של אלמוג בוקר ונטעלי שם טוב (ערוץ 13), למשל, הוקדש בלוק שלם להעלאת זיכרונות ממבצע אנטבה, למרות שהפער בין שני האירועים הוא כמו המרחק בין אוגנדה לרפיח. כמו כן, התברר שהנבירה האינסופית באותו רגע נדיר של נחת לאו דווקא מייצרת עקביות בדיווח: במהדורה של קשת, לדוגמה, ניר דבורי סיפר שההפתעה התאפשרה כי המחבלים לא נשאו את נשקם בעת הפריצה, אבל דקה אחר כך, בכתבת השחזור שלו עצמו, הוא אמר שהם כן היו חמושים וכך גם הוצג בהדמיה. לא נורא: עד לכתבה הבלתי נמנעת ב"עובדה" גם זה יישכח, וממילא בסוף מה שבאמת חשוב הוא שהאנשים שהיו צריכים לדייק בפרטים עשו זאת על הצד הטוב ביותר.
בקטנה: הדבר הכי קרוב לתואר "מעניין" בעונה החדשה של "המטבח המנצח" בקשת (שתוכננה לעלות בסמוך ל־7 באוקטובר וזה גם הטעם שלה בערך) הוא הדמיון הפיזי ההולך וגובר בין אלון אבוטבול לאברי גלעד. מי יודע אם זה לא ייגמר בתוכנית משותפת, כלומר אחרי שארז טל יגלגל את עיניו בפעם האחרונה כשגלעד מדבר.
