ביום ראשון הקרוב, רב־סמל במיל' זיו חן ז"ל (27) היה אמור לחגוג את יום נישואיו עם אשתו הלל. במקום לחגוג, היא ספדה לו בכאב בהלווייתו: "מה אומרים? כולך היית ספר תורה. מי שמכיר את זיו יודע - עם ישראל הולך לטוב בכל החורבן הזה. אנחנו אחד, עם הארץ המדממת הזו. חן אהב את כולם - אהב את העם הזה".
"אני מבקשת לומר תודה - שנה ושבעה חודשים של זכות אהבה גדולה", היא נפרדה: "על חיים שנתת לי, ללמוד ממך כל דבר - להיות לך כל חייך. תודה לך זיוי שלי על הכל".
האם הכואבת רוזה התקשה להיפרד מבנה. בבכי רב היא קראה, "למה? למה?! לא יכול להיות! למה?". גם כשהאב אברהם והאח אור קראו קדיש, מיררו בני המשפחה בכאב גדול, והתקשו, לצד אלפי האנשים שהגיעו לבית העלמין הצבאי, לעכל שזיו ז"ל לא ישוב לעולם.
"הוא היה מלח הארץ, תלמיד ישיבה מבריק שאהב את ארץ ישראל", ספד דודו דני חן: "בגיל 18 הוא כבר לימד בישיבה בירוחם, היה אנציקלופדיה מהלכת. במוצאי שבת לפני שבועיים ראיתי אותו בפעם האחרונה, תמיד חיבק ונישק. ילד למופת. כולנו המומים וכואבים".
רס"ל חן מכפר־סבא הוא הנופל התשיעי של ישיבת ההסדר ירוחם במלחמה בעזה. ראש הישיבה הרב חיים וולפסון ספד לו אתמול: "גדול כים שברנו, רצינו להאמין שסיימנו לשלם את המחיר הכבד".
חן הוא בוגר מחזור כ"ג בישיבת ההסדר ירוחם: "איבדנו את עמוד התווך של בית המדרש", ספד לו ראש הישיבה הרב וולפסון. "זיו, כשמו כן הוא - היה כולו אור. איש אוהב ואהוב, אברך, כל מה שהוא עשה היה באהבת אין סוף. הוא אהב אנשים, אהב את התורה וכל דבר שהוא עסק בו נעשה מכל הלב".
הרב וולפסון הוסיף: "זיו היה הדבק של כולם, גם של החבורה שלו וגם של הישיבה. הוא חיבר בין הצעירים למבוגרים, בין התלמידים לרבנים. זיו דבק בתורה על כל רבדיה, בלימוד, בתפילה, בגמרא. הוא היה אדם של עמל ועבודה, עצמית ותורנית, בשמחה ובאהבה".
