אחרי שכרון השמחה על שחרורם של שני חטופים במבצע צבאי נועז הגיע בוקר של הנגאובר והתפכחות: "הותר לפרסום" חזר להיות הביטוי הכי נורא בעולם; אישה ונער נפצעו קשה כי חיזבאללה לא שמע שצה"ל מנצח; ואגם גולדשטיין־אלמוג, ששוחררה משבי חמאס, שפכה אור על הזוועה שמתחוללת שם.
והנה, באחר הצהריים של יום עגום נחתה על הציבור ידיעה מרעישה: בידי מערכת הביטחון תיעוד של יחיא סינוואר. ולא סתם תיעוד: הוא במנהרה. ולא סתם במנהרה: הילדים לצידו. כן־כן, האיש שכל המדינה רוצה את ראשו על שיפוד, נמצא במנוסה מתחת לקרקע. פשוט עד עכשיו הנחת המוצא הייתה שהוא מתנייד ברחבי הרצועה באמצעות גט טקסי ומתחרפן כשבאפליקציה כתוב "5 דקות" כבר רבע שעה.
העובדה שהצילום מתחילת המלחמה ולא מלמד דבר על מיקומו של סינוואר כיום לא הפריעה להציג את החומר כזהב מודיעיני. "פרסום דרמטי", הכריז ברוך קרא ברשת ופנה לאור הלר, שתיאר כיצד סינוואר הצטייד ב"לבוש נוח למנהרות" ו"התכונן למנוסה". דקה אחר כך אלון בן דוד אמר בדיוק ההפך: "אתה רואה אדם שלא התארגן למנוסה". שניהם כמובן לא אמרו שעם כל הכבוד לוויכוח, האם שרוול וכפכפים מעידים על הכנה או אי־הכנה למנוסה, מה שמשנה זה שסינוואר מצליח בה למרות שמעצמה אזורית רודפת אחריו עם כל מה שיש לה.
גם ירון אברהם מערוץ 12 שיווה לסרטון נופך של אוצר גנוז וגילה שהכפכפים תוצרת אדידס וגם שסינוואר זוהה בגלל "אוזני הפייפר" שלו. אברהם אף הרגיע ש"אין חטופים" בסרטון כי "יש כבר היסטריה של משפחות החטופים" (הו, הגוזמאים האלה) והילדים שם שייכים לסינוואר. אחד מהם אף החזיק בובה. לא נמסר אם זו הבובה מהכתבה של אדוה דדון ב"אולפן שישי".
"מה ישראל יכולה להפיק מזה?", שאל אברהם את עצמו והשיב: "אינני יודע להגיד לך, אבל אני מבין שיש גם תועלת מודיעינית בעניין הזה". ובאמת, בשביל מה המציאו את הרעיון של "חדשות" אם לא כדי לדעת שהכתב מבין את התועלת אך אינו יודע מהי וכל שכן לא מסוגל להטיל בה ספק. הוא בכלל פה כדי לעדכן שמתקיימות "התייעצויות" מתי לחשוף את הסרטון וסיכם: "אחרי הפרומו הזה, לא חושב שיש ברירה".
ואכן, באורח פלא ממש, דובר צה"ל שעה לתפילות, כינס את התקשורת, התעכב באופן שהביך את יונית לוי ופצח בנאום שבעיקר הדגיש את עומק הכישלון הישראלי הרבה לפני 7 באוקטובר. ואז, ברגע שאמור להיות שיא האירוע, גם המעט שהיה לראות הופרע כשפניו של תא"ל דניאל הגרי ביצבצו בפריים. גם זאת דרך לסכם את היום ה־130 למלחמה.
בקטנה
כמה ימים אחרי הריאיון המשמים של נטעלי שם טוב עם איל ברקוביץ' ב"זמן שישי" של רשת, בערוץ הכריזו על הצטרפותו לתוכנית. כמה הישגים במכה אחת: הריאיון אכזב, הרייטינג עוד יותר, המעמד היה פגום לחלוטין מבחינה אתית ובחברת החדשות מתגאים בכך שתוכנית עיתונאית מקבלת לשורותיה דמות שקשורה לעיתונות בערך כמו ששם טוב מועמדת לאמן את ליברפול. לפחות זה לא כזה מפתיע: אם מנכ"ל חדשות רשת הגיע לתפקיד אחרי שהקים אימפריית ג'ורה ברדיו, למה שלא יעשה את זה גם בטלוויזיה?
