חוסכים על קידום המחקר בישראל? בשבוע שעבר הודיע משרד החינוך כי בעקבות המלחמה, החליט שר החינוך יואב קיש כי פרס ישראל, הפרס החשוב והיוקרתי ביותר במדינה, יוענק השנה אך ורק בקטגוריית תקומה: גבורה אזרחית וערבות הדדית. לכאורה, מדובר ביוזמה יפה: אלא שמשמעותה גם שהפרס לא יוענק לחוקרים וחוקרות חשובים שמקדמים את המדע בישראל.
החלטתו של השר עוררה כעס רב, ורבים קראו לו כבר לחזור בו מההחלטה. משמעותה כי יתר התחומים שבהם מוענק הפרס - מדעי היהדות, מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי החיים ומדעים מדויקים, יצירה ויוצרים ומפעל חיים - יוענקו רק בשנה הבאה, במוצאי יום העצמאות ה־77 למדינת ישראל בשנת 2025.
פרופ' אמריטוס אורי צ'שנובסקי, מחלוצי הננו־טכנולוגיה בישראל שבעבר ישב בוועדות הפרס, תקף את ההחלטה: "זה צעד שנוגד את האינטרסים של מדינת ישראל. זה בסדר להדגיש את התקומה והעזרה ההדדית, תוסיפו פרסים. אם שוללים את פרס ישראל, אתם אומרים בצורה כלשהי לחמאס: ניצחתם. הצלחתם להוציא את מדינת ישראל מהמסלול של שגשוג, פיתוח, מחקר ומדעים שאנחנו רוצים בו כל כך".
הוא הוסיף כי "זה אומר שישראל לא מתעניינת במדעים. היא רק יודעת להילחם אחרי האסון".
יהונתן ברקהיים, דוקטורנט לפיזיקה כימית במכון ויצמן וכתב מדעי במכון דוידסון, טוען כי "מעולם לא בוטל פרס ישראל בתחום זה או אחר רק בשל עיתות לחימה", ואומר, "דווקא כמדינה חפצת חיים, חזקה עלינו לתת חשיבות לפרסים בתחומי החקר. הרעיון של הענקת הפרס בתחומי הגבורה והערבות הוא ראוי ויפה, אבל הוא לא צריך לבוא במקום, אלא בנוסף".
לדבריו, "המסר שעובר הוא שהמדע כרגע פחות חשוב, אבל זו טעות. בלי מדע - אין טכנולוגיה, אין ביטחון ואין ציונות, ולמעשה אין לנו קיום כאן. חיים ויצמן ידע להפוך את המדע למדינאות ולהפך, ובן־גוריון היה טורח להגיע גם לכנסים מדעיים קטנים כדי להביע את חשיבות המדע בעיניו".
גם מנכ”לית משרד המדע לשעבר, הילה חדד-חמלניק, הצטרפה למתקפה על שר החינוך: “זה רק חלק ממהלך רחב יותר של צמצומים ופגיעה נרחבת במדע הישראלי. מי שהקים את המדינה הבין, אין לנו יתרון כמותי, רק איכותי. אנחנו לא חיים על משאבי טבע, זה המשאב היחיד שלנו”.
