לניצחון על חמאס ישנם ארבעה מרכיבים צבאיים: פגיעה בדרגי הפיקוד, הבכירים בעיקר; השמדת מאגרי אמצעי הלחימה ומתקני ייצורם ואספקתם; פירוק מסגרות הלחימה; וחיסולם או מעצרם של מרבית המחבלים. שלושת המרכיבים הראשונים הושגו במידה רבה, אם כי ממש לא מוחלטת. המרכיב הרביעי קשה מאוד להשגה כאשר אלפים רבים של מחבלים נטמעים באוכלוסייה של למעלה משני מיליון אזרחים, החיים בצפיפות. להגיע לאחרון אוחזי הקלשניקוב זו מטרה שיידרשו שנים להשגתה. לזה בדיוק חותר נתניהו כאשר הוא מדבר על "ניצחון מוחלט" - למלחמה ממושכת של שנים. המניע הפוליטי לכך ידוע.
אבל אפשר בהחלט לנצח את חמאס, אם יושג תנאי חמישי, שאיננו צבאי אלא מדיני: ניתוק חמאס מבסיסו העממי וסילוקו המלא מייצוג העם הפלסטיני. חלק מכך הוא עלייתה של חלופה מוצלחת לחמאס, הן בשליטה על עזה והן בייצוג העניין הפלסטיני. ארגון מובס כאשר נכשלת מטרתו האסטרטגית, והמטרה שאליה חתר חמאס כל השנים הייתה השתלטות על הייצוג של העניין הפלסטיני באזור ובעולם. מיטוט הרשות הפלסטינית והצתת הטרור בגדה היו שלבי ביניים הכרחיים בדרך להשגת מטרה זו.
חמאס השתלט על עזה ב־2007 בהפיכה אלימה ואכזרית, וחתר מאז להשלמת התהליך בהשתלטות על הגדה. ההרס שנגרם לעזה והסבל שנגרם לתושביה בעקבות הטבח בישראלים המחישו לאן מובילה באמת "ההתנגדות", השם המכובס שניתן לתוקפנות חמאס ואכזריותו. לא שחרור לאומי אלא אסון לאומי הביא חמאס על אלה הנתונים לשלטונו. זו בדיוק ההזדמנות לעלייתה של אלטרנטיבה שפויה לחמאס ולסילוקו מהמשוואה האזורית, מכל שולחן שסביבו ידונו בהסדר עתידי.
את הרגע הזה מבקש נשיא ארצות־הברית ביידן לנצל. הוא מגייס את שתי המדינות המפרציות המסוגלות לשקם את רצועת עזה, סעודיה ואיחוד האמירויות, למהלך מדיני כולל הכורך את נטילת העול האדיר של בנייתה מחדש של עזה והדאגה לאזרחיה עם נורמליזציה סעודית־ישראלית ועם פתרון שתי המדינות. ביידן מעוניין כי גוף ערבי משותף ינהל את עזה - המדינות המשקמות והרשות הפלסטינית המחודשת. גוף זה ישלול מחמאס את המעמד שהוא מצליח לשמר אפילו היום, לאחר המכה הצבאית שהונחתה עליו, כבעל הבית בעזה. אין חמאס מנוצח כל עוד הוא נותר הכתובת היחידה עבור תושבי הרצועה. התנגדותו הבוטה והנחרצת של נתניהו לתוכנית ביידן היא המשך למדיניותו של חיזוק חמאס - זו שהביאה עלינו את 7 באוקטובר, ושעליה טרם נתן את הדין.
אם נתניהו שולל את ההצעה של נשיא ארצות־הברית, מי לשיטתו ימשול אזרחית ברצועת עזה? אין לישראל משאבים לנטילת האחריות על עוד 2.2 מיליון בני אדם. מי שיישאר וימשיך להיות הריבון בפועל זה חמאס. לכן, הדיבור על "ניצחון מוחלט" הוא שקר שקוף: אין ניצחון על חמאס מבלי שגוף אחר ייצג את הפלסטינים. גוף כזה צריך לעודד, ולא להרוס, כפי שעשו הממשלות בראשות נתניהו. הפתרון המדיני שאליו מובילה ארצות־הברית הוא הניצחון על חמאס, המשלים את הניצחון הצבאי שהושג בדם רב.
ד"ר אפרים סנה הוא תת־אלוף, (במיל'), ושירת כשר וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל, חבר הנהלת תנועת מפקדים לביטחון ישראל
