ארבעת המשחקים הבאים יהפכו את חזרתו של יוסי אבוקסיס לקבוצת נעוריו לקרב קשה שלא ברור מה היא תמונת הניצחון בסופו. בינתיים זה עדיין לא זה, 180 דקות של הפסד ותיקו.
בשבת בבלומפילד ישבתי 90 דקות מעל הספסל של אבוקסיס. הוא בא לעבוד. הקילומטראז' שהוא הלך בתוך רחבת האימון היה גדול יותר מהשחקנים. עוד שנייה הוא יורד לגליץ'. אחרי כל פעולה הוא חזר לספסל כדי לסכם את המהלך (הכושל) של שחקניו בפני עוזר המאמן אורי גוטמן. ראיתי אותו מכוון את השחקנים, מעודד אותם ומשתוקק לגול קטן שידליק את בלומפילד.
את הישאם לאיוס הוא העביר לאמצע במקום לתת לו להתבזבז על קו החוץ, עם עומרי אלטמן הוא ניהל שיחות נפש, בראיין פאסי לא ישכח את קולו המהדהד של יוסי אחרי עוד מסירה סתמית הצידה ואחורה, אבוקסיס פשוט יצא מדעתו. את אלן אוז'בולט הוא לקח כפרויקט אישי.
יוסי חזר להפועל בסיטואציה בלתי אפשרית, כשהיא במשבר מקצועי שכל משב רוח יכול לטלטל אותה. ינואר כבר עבר והוא יצטרך לנצח עם מה שיש. בכל ליבי אני משוכנע שאבוקסיס יצליח לנצח, אך השאלה היא אם הכל יתחבר ואם כן, ונצליח לעלות חלילה לפלייאוף, מה יהיה אז? האם המועדון מספיק חזק ויציב לקרבות מול חיפה, באר־שבע ועוד שני דרבים, בזמן שאפילו בליגה של בני־ריינה והפועל ירושלים אנחנו לא פוגעים? אז אולי עדיף להנמיך ציפיות ולהילחם על חיינו בפליאוף התחתון. גם במקרה הזה אין שום ביטחון שהפועל ת"א תשרוד. מה שברור שהקבוצה צריכה בפעם המי יודע כמה את הקהל שלה ובגשם השוטף שירד בבלומפילד נטול הגג (בהצלחה לחולדאי בבחירות עם הפתק של אוהדי הפועל) אוהדי הפועל הוכיחו שהם שם בהמוניהם!
מה שבטוח, יוסי אבוקסיס הולך להיות הגיבור של העונה שנותרה ויחד איתו סלים טועמה ושביט אלימלך, הפועל חוזרת לזהות האדומה שלה לראשונה אחרי הרבה שנים.
האם זה יעזור, ימים יגידו. מה שבטוח שזה הולך להיות קרב ענק שבסופו תמונת ניצחון.
