סמ"ר סימון שלומוב ז"ל עלה לארץ מקזחסטן במסגרת פרויקט נעל"ה. "הוא הסביר לנו שהגיע ארצה כדי לשרת ביחידה קרבית", אמר יורם פניאס, מנהל כפר הנוער מאיר שפיה שבו למד שלומוב, "בהתחלה אמא שלו חששה, אבל בסוף היא השתכנעה והוא התגייס לצנחנים". שלשום, נפל בקרב בדרום רצועת עזה.
"זה פשוט לא נתפס", הוסיף פניאס, "כולנו כאן המומים וכואבים, לא מעכלים את האסון הכבד שנפל עלינו. סימון הגיע אלינו לכפר ומיד התאהבנו בו. תלמיד למופת. חייכן, תמיד עזר לכולם, ובעיקר רצה להצליח. הוא היה בן יחיד, ואת כל הכסף שחסך מעבודות קשות אצלנו ברפת בכפר ומעבודה בחופשות בבתי מלון באילת היה שולח לאמא שלו בקזחסטן, היה לו קשר מאוד מיוחד איתה".
לפני הגיוס למד שלומוב במכינה הקדם־צבאית הראל, שם הכיר את מי שהפך לחברו הקרוב - סמ"ר בוריס דונבצקי ז"ל, שנפל לפני כחודשיים בקרב בצפון הרצועה. גם הוא, כמו שלומוב, עלה לארץ והותיר משפחה מאחור. ישי חדד, מייסד המכינה: "סימון היה בחור חייכן ומלא שמחת חיים, אהב את עם ישראל ומדינת ישראל. הוא שיפר את העברית שלו במהלך המכינה כדי להתגייס לחטיבת הצנחנים שבה שירת והיה גאה בשירות הקרבי שלו. סימון וחברו בוריס דונבצקי מסמלים את היפה בעם שלנו: נתינה אינסופית, ציונות ועלייה לארץ".
הילה לזר, שהייתה מש"קית העברית של סימון כאשר היה חניך במכינה, ספדה לו: "סימון היה מלא קסם, דמות דומיננטית במכינה ונשמה טובה. תמיד היה לו חיוך על הפנים והוא ידע להסתדר בכל מקום. הוא כל כך רצה להתגייס לצנחנים והיה מאושר כאשר עבר את הגיבוש. לסימון היו בעיות בריאות וזה לא עצר אותו - התקשרנו ביחד, קבענו לו תור והוצאנו לו אישור רפואי והכל כדי שהוא יהיה לוחם ויתרום למדינה שלנו".
קיריל רודקובסקי היה חברו הטוב של שלומוב, ויחד הם שכרו דירה בקריית־ביאליק. "סימון ואני היינו ממש כמו אחים", סיפר, "עלינו יחד מקזחסטן, למדנו יחד ואפילו גרנו ביחד. הוא היה האדם עם הלב הכי גדול שיש. תמיד עזר לכולם ורצה לעשות טוב. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר אבל סימון היה הטוב מכולם".
