בְּלִי לֶאֱרֹז
מִזְוָדוֹת
וּבְלִי לְשַׁנּוֹת
כְּתֹבֶת
מִמָּחָר
אֲנִי מְהַגֵּר.
קָבַעְתִּי תּוֹר
לְהַזְמָנַת
פַּסְפּוֹרְט חָדָשׁ.
אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁצִּבְעוֹ
יִהְיֶה צָהֹב,
בְּצֶבַע הַקָּלוֹן.
בְּעֶצֶב אוֹצִיאוֹ
מִמַּעֲטָפָה חוּמָה.
יְדִידַי,
מִמָּחָר אֲנִי אֶזְרָח
נֶאֱמָן
בִּמְדִינַת הַחֲטוּפִים.
שיר השבוי
בנז'מן פונדאן | מצרפתית: צוריאל אסף
לעמיתי במחנות השבויים
הַזְּאֵבָה שֶׁלְּפֶתַע מְלֻוָּה בְּשֹׁבֶל הַדָּם שֶׁלָּהּ
בַּשֶּׁלֶג שֶׁעָלָיו צְלָלִיתָהּ הַמִּתְנוֹדֶדֶת נִגְרֶרֶת
נִכְנַעַת לְרֶגַע לְקוֹל הַקְּרִיאוֹת הַפְּתוּעוֹת
אַךְ מִיָּד שָׁבָה לְעַצְמָהּ וּמְלַקֶּקֶת
אֶת פְּצָעֶיהָ. בְּזָוִית הָעַיִן הִיא מוֹנָה אֶת גּוּרֶיהָ
שֶׁנִּפְצְעוּ בַּקְּרָב אַךְ שָׂרְדוּ. מְאוּרָתָהּ
חַמָּה, מֵהֶבֶל הַחֹם שֶׁל הָעֵינַיִם הַפְּקוּחוֹת,
מֵחֲלוֹמָן הַמְּשֻׁתָּף. זֶה כָּרֶגַע חֲלוֹם
עֲדַיִן, חֲלוֹם חֲרִישִׁי כִּתְפִיחַת
לֶחֶם. דְּרוּשִׁים כּוֹחוֹת חֲדָשִׁים
כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לְבַסּוֹף להַגְשָׁמָה
הַנִּכְסֶפֶת. אַךְ הַגֶּזַע חָזָק וְהָעָצְמָה
לֹא נִסְדְּקָה. מָחָר יִהְיֶה עוֹד יוֹם.
1940
בנז'מן פונדאן (1898־1944) נולד ברומניה, חי בצרפת וכתב בצרפתית. במוקד יצירתו חוויית הזרּות הקיומית המובעת לרוב דרך דמות הנוסע או המהגר. נרצח באושוויץ והותיר צוואה ספרותית מהדהדת, שהיא צעקת תפילה קיומית
השיבו
קרן להמן
עַל מָה דִּבַּרְנוּ לִפְנֵי?
עַל תְּפִלּוֹת בְּכִכַּר הָעִיר
עַל מִשְׁטְרֵי אֹפֶל
סַכָּנוֹת אוֹרְבוֹת
כְּמוֹ הַר גַּעַשׁ רָדוּם
וְכָעֵת –
אֲנַחְנוּ מְוַדְּאִים שֶׁבְּכָל מִטָּה שׁוֹכֵב יֶלֶד
אֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים שֶׁמֵּעָלֵינוּ גַּג
וְאֵשׁ מַאֲכֶלֶת לֹא תָּפְסָה בַּוִּילוֹנוֹת
אֲנַחְנוּ מוֹדִים עַל הַמָּזוֹן
עַל הָאוֹר עַל הַחַמְצָן
וְכָל נְשִׁימָה הִיא תְּחִנָּה
