"היינו הראשונים בבית חאנון, אז היו המון היתקלויות עם מחבלים", מספר איציק וקסלר על הרגע שבו נפצע. "אני זוכר ששמעתי רעש, הסתכלתי שמאלה וראיתי את הטיל פוגע ברכב. אני עף ונוחת על הקרקע. כשהייתי על הקרקע ניסיתי לחפש מחבלים בעין עם הכוונת. זיהיתי בבניין ויריתי. בשלב מסוים ניגש אליי רופא ואמר לי שאני מדמם מהאוזן".
במבט ראשון, סרן במיל' איציק וקסלר (41) נראה אדם בריא ואפילו בכושר טוב. ספורט הוא חלק מרכזי בחייו של וקסלר, בעלים של "מכון וקסלר", סטודיו שעיקרו אימונים אישיים לאנשים עם אתגר רפואי. אחרי שהשלים בעבר שבעה מרתונים מלאים, הוא מתכונן כעת לריצה קצרה משהיה רגיל - מסלול חמישה קילומטרים במרתון ירושלים שיתקיים ב־8.3.
וקסלר, נשוי ואב לחמישה ילדים מירושלים, גויס בצו 8 עם פרוץ הקרבות. על אף שהיה שייך ליחידת מילואים אחרת, הוא נקרא לחטיבה 551 לאחר נפילתו של סרן במיל' יובל הליבני שנהרג בקרבות בשדרות ב־9.10. לאחר 64 ימים של לחימה בבית לאהיה, ג'בליה ובית חאנון, שיירת
הרכבים שעליה פיקד וקסלר חטפה טיל קורנט בפגיעה ישירה. לוחם אחד נהרג במקום בג'יפ שספג את הפגיעה, חמישה לוחמים נוספים נפצעו. איציק עצמו עף מג'יפ ההאמר הצבאי, נפצע בחזה ובאוזן שמאל ופונה לבית החולים ברזילי. שם הוציאו לו מהאוזן את הרסיסים שפגעו לו במערכת העצבית וגרמו לו לאובדן השמיעה.
עכשיו, כאמור, הוא חוזר לרוץ ומתכונן לאתגר הבא, על אף הפגיעה בשיווי המשקל בעקבות הפציעה באוזן. "באימונים האחרונים אני עובד בעיקר על יציבות", אומר וקסלר, "אני לאט־לאט חוזר לריצה, אם כי יוצא לי להתרסק מדי פעם. אני פתאום מאבד שיווי משקל. אני מצליח לרוץ בקצבים איטיים, התרסקתי לא מעט בחודשים האחרונים". למרות הפגיעה, וקסלר שומר על אופטימיות. "אני כאן. אני חי, אני על הרגליים. זה שומר על פרופורציות. אני מזמין את כל החיילים שנפצעו בגוף או בנפש לבוא להשתקם יחד איתי".
