בפעם הקודמת סיפרתי לכם איך קנינו, בלי תכנון, בית קטן בכפר נידח על הר נידח עוד יותר בחבל אאוסטה באיטליה. קנינו, ומיד כולם הציעו שנהרוס את הבית האיטלקי הצנוע ונבנה תשלובת של כרום, זכוכית וצפחה שחורה. איזה מזל שהיינו עייפים ועניים מדי. בגלל היעדר ממון, לא נגרפנו לעדת מוכי הגורל הידועים בכינוי "ייסוריו של התייר המשפץ והמזדקן בן לילה".
סירבנו להעביר את עצמנו בתופת של עינוי־פינוי־בינוי. במקום זה פינינו את הבית מכל הגרוטאות שנאספו בו. את רהיטי העץ המקוריים שמרנו וניצלנו.
פתאום נגלו ארבעה כיווני נוף הורסים, ואור ושמש ובריזה פרצו פנימה. את המרפסת הארוכה והצנומה הנשקפת להרי שלג כבירים ציידנו בלוח בולט של עץ, שיהיה מקום לקפה ולקצת גבינות, תוך בהייה פעילה בפרות הדשנות שמסתובבות גם בחצר שלנו. הן כבר עוצרות מתחת למרפסת וגועות שנספק להם אותו. הכוונה כאן היא למלח שהן זקוקות לו מדי יום. רותי, בתי, היא הדילרית.
× × ×
לנו היה זמן של עצלנים. טיילנו ברגל בנחת וגילינו שבתחילת הסתיו מעוטרים השבילים בבוסתני תפוחים. פיתחתי שיטה עבריינית - הושטתי היד ונגעתי בם. רציתי לקטוף. התפוחים נרתעו בקפיצת סלאלום תלולה ישר אל תוך העמק. ברור שאי שם במדרון מתמקמקים להם אלפי תפוחים מעוכים. התפוחים התחננו לפאי, אז באחד הבקרים סרתי לחנות נפלאה לכלי בית וקניתי תבנית פאי מלאה בשיק איטלקי, עם דפנות גבוהות ומסולסלות. שם החנות? Bruno tex. תרשמו מהר גם אם אינכם נוסעים לשום מקום כרגע. סניפים יש בכל העמק.
× × ×
לא רק הפרות ביקשו להיות השכנות שלנו. גם השבילים הצרים והמתפתלים סביב הבית שהשתלבו עם פלג קטן. בלילות שמענו אותו מפכפך ליד החצר. בבוקר, בכל בוקר, הפלג הודיע שהוא בהפסקה. בוודאי התחיל את יומו באיזה בר־קפה. טרם ידענו אז שרשת המים בהר שלנו סבוכה, לא מתפקדת, נעלמת באדמה, יוצאת פתאום לאוויר כמו ממטרה, ואז משתרגת לתוך שורשים עבותים של יער. טרם קלטנו שגם הפלג שלנו אינו רק מפכפך אלא גם הפכפך ושונא לעבוד. בקיצור, גם הפלג המתוק שלנו הוא איטלקי טהור. מה יש לדבר? קפריזי, בטלן, ומשנס שרירים רק אם ממש צריך.
שירת הנחל
כל השבילים ברשת המים בצפון איטליה נועדו כדי להגן על מי הקרחונים מפני גנבי מים, כמו למשל אנשי פיאמונטה או ליגוריה שנמצאות בבצורת תמידית. על כן פועלות הרשויות החרדתיות סביב הכפר שלנו, לאגם את קרחוני הענק של המונבלאן והמטרהורן, ולהסתיר בגובה אלפי מטרים אגמים וסכרים שאין כמותם ליופי. מי שיזדמן לעמק אאוסטה בחורף יתפלץ מכך שהגיע לפרובינציה שצבעה חום וחרב, כשאינו מושלג. ההמתינו בסבלנות, רשימתת אגמים קרחוניים ונסתרים מובטחת באחד המדורים הבאים.. גם חופים לבנים גילינו.
איך זה יכול להיות? עובדה. אדרבא. נסו אתם להתענג על נקניק מסל הפיקניק שהכנתם, על חוף כלשהו סמוך לנהר הגדול בעמק, ה"דורה בלתאה". המבנה שלו הוא כשלד של דג. האדרה הראשית מוארכת, וממנה זורמים אליו ממזרח ומערב יובלים, נחלים, פלגים, ואף מעיינות משנה דקים. רק שקשה לטייל בתוך הסבך הקפוא הזה.
כל זה יפרוץ בקילוחים אדירים באביב, ללא התראה. או אז יתגלה שבכל חצר זורם לפתע הוולגה. כולל אצלנו.
כרגע, למשל, אין בכל חבל אאוסטה ולו טיפת גשם אחת. את כל הגשם לקחנו אנחנו לישראל, ואני אישית יראה מפני הורדה נוספת של מודי'ס בדירוג רשת המים שלנו, או מהפגנה נזעמת של חות'ים.
× × ×
בא ערב: הבית הפשוט ואביבה חברתנו, יושבים איתנו על תוכניות טיפשיות להרס האמבטיה. חכו עד שתגורו כאן תקופה, הם מרגיעים. לכל בית פעימה משלו ולכל דייר לב מקשיב. חכו עם ההרס. הקשיבו לקולות הבית. האם באמת חובה למוטט כאן קירות?
הקשבנו. לב הבית אכן פעם בצליל ייחודי ובישר שהבית ישמח לאורלוגין, לפרקט ישן, ולקומקום בצורת קומקום.
קנינו לפני שמונה שנים. לא נגענו בכלום. יאה הפשטות לבית ישן. לשני נוודים קשישים שבאו אל מנוחה זמנית אבל מפכפכת. תודה לך, אביבה. תודה לך, עצלות.
מאפה תפוחים עם רוזמרין
מה צריך? 10 תפוחים בינוניים מגולענים וקלופים, מגוררים גס
שתי כפות מחטי רוזמרין, שטופות וקצוצות דק
1.5 כוס סוכר
1 כוס סוכר חום כהה
קורט מלח, מעט קינמון
120 גרם חמאה, מומסת
1 ורבע כוס קוואקר טחון עדין
2 כפות ליקר אמרטו או כף תמצית שקדים
מעט אבקת סוכר לאיבוק
מה עושים? מחממים תנור ל־170 מעלות בטורבו, מערבבים הכל עם התפוחים. משמנים תבנית עגולה 22 עד 24 ס"מ. משטחים בה את התערובת. אופים ובודקים אחרי 30 דקות. ממשיכים לאפות עד שהצבע זהוב־שחום.
