בקהיליית המודיעין בישראל הולכת ומתגבשת תמונה ברורה למדי של הסיבות שהובילו את חמאס ויחיא סינוואר למתקפת 7 באוקטובר.
הטיעון הפנימי של סינוואר, רווי בפונדמנטליזם אלים, היה שכלו כל הקיצים. בדיונים בחודשים האחרונים, הוא ומקורביו שיכנעו את עצמם שהסטטוס קוו על הר הבית בסכנה בשל הימין הקיצוני בממשלה. שמצב האסירים הביטחוניים מידרדר, ילך ויידרדר ואין סיכוי לשחרורם אלא באירוע חטיפה ענק. לאור הנורמליזציה שהייתה קרובה עם סעודיה, אירוע סמלי ואזורי ענק, הם סברו שהעניין הפלסטיני עתיד להישאר מאחור, אולי לדורות. במקביל, החלו פרסומים על כוונת ישראל לשוב אל חיסולים ממוקדים ברצועה; היה אמור להתכנס קבינט בתום החג, והדברים פורסמו והודהדו בתקשורת.
בחמאס בעזה שרר חשש, שנקלט שוב ושוב בישראל, מפעולת פתע מפתיעה של ישראל - כזו שתתחיל בגל חיסולי בכירים. בנוסף, סינוואר השתכנע - כמו כל מנהיגי "ציר ההתנגדות" - שישראל חלשה וקורסת מבפנים. התחושה הזו, שההפיכה המשפטית והתגובות אליה מסמלות את סדקי המשטר, פעפעה דרך כל שלוחותיה של איראן באזור.
ברור שאישיותו של סינוואר - מתוחכמת, אכזרית, יסודית - קשורה ישירות להצלחת התקפת הפתע הג'נוסיידית על ישראל. ההמלצות לחסל את מנהיג חמאס ברצועת עזה נדחפו שוב ושוב על ידי ראשי השב"כ לשעבר יורם כהן, נדב ארגמן ורונן בר (שבתור ראש אגף מבצעים ב־2011 כתב את תוכנית החיסול של סינוואר). שוב ושוב החליט הדרג המדיני, למעשה נתניהו, להימנע מכך. לפחות חמש פעמים. ראש הממשלה בנט גילה, כמעט באופן מקרי, שיש אפשרות מבצעית לכך, והחל מקדם את הנושא בכהונתו הקצרה. אחרי נאום הגרזינים הידוע לשמצה של מנהיג חמאס (באביב 2022), והפיגוע באלעד בעקבותיו, שוב דחף שב"כ לפעולה יזומה של ישראל שתתחיל בהריגת סינוואר. צה"ל התנגד נחרצות. גנץ, כשר ביטחון, נתן גיבוי מלא לעמדת צה"ל. בנט לא התעקש יתר על המידה; גם שותפיו גנץ ולפיד לא רצו מלחמה. הם היו חודשים ספורים בתפקיד, ואפשר להבין מדוע קיבלו את תפיסת צה"ל - המוטעית, השחצנית - שחמאס מורתע בשנה שאחרי “שומר החומות”. אך מה יגיד נתניהו, שהחמיץ שוב ושוב אפשרות כזו? במשך שנים רבות? אותו נתניהו שהחליט על שחרור סינוואר מהכלא, בעסקת שליט? הם כולם חשבו שיש זמן. קברניטיה של ישראל היו משוכנעים שעזה פרוסה בפניהם כמו כף ידם.
אין ספק שקהיליית המודיעין תסיק מסקנות. כל ראשיה הודיעו שייקחו אחריות אישית. מה שמפחיד, מקפיא דם, הוא שהדרג המדיני לא החל במחשבה פנימית, עצמית, אמיתית, באשר לטעויותיו המזעזעות.
(הטור המלא מחר ב־"המוסף לשבת")
