המשבר הגדול // עדי וולפסון } פרדס } 243 עמ'
בזמן שאנחנו עסוקים במלחמת הקיום שלנו כאן בישראל, העולם, ואנחנו בתוכו, דוהר לעבר קטסטרופה סביבתית שתעמיד את המין האנושי בפני סכנה קיומית. הקונספציה הרווחת בקרב מנהיגי העולם ורוב האזרחים היא שיהיה בסדר וניתן להמשיך להתנהל כרגיל. התצפיתנים המתריעים, כמו פרופ' עדי וולפסון, אינם זוכים לתשומת לב ומואשמים לא אחת ביצירת בהלה והיסטריה. אבל העובדות מדברות בעד עצמן וכפי שאלברט איינשטיין אמר, "למי שיש את הפריבילגיה לדעת מוטלת החובה לפעול". לאחר שבמשך שנים וולפסון מתריע ומצייר לנו את תמונת המצב הסביבתית בטורו ב־ynet, הוא אסף את הידע הרב שלו והנגיש אותו בספר שראוי שיקראו אותו לא רק פעילי סביבה, שבוודאי ימצאו בו מקור ידע מהימן, אלא גם אזרחים ובוודאי פוליטיקאים.
אנחנו נמצאים בעיצומה של הידרדרות סביבתית מאיימת פרי יצירתנו, בני האדם. אנחנו משמידים יערות בקצב מסחרר. בכל שנה אנחנו משמידים 24 מיליארד טון של אדמה פורייה, שבה תלויות עתודות המזון שלנו. בכל יום אנחנו מכחידים עשרות מינים. אנחנו מחממים את הכדור מדי שנייה בכמות חום השווה לחמש פצצות אטום שהוטלו על הירושימה. בכל דקה אנחנו שופכים לים פלסטיק בנפח של משאית זבל. וולפסון מחלק בספרו את האסונות הללו שאנחנו מייצרים לסוגי משברים, ונותן להם שמות, כמו משבר מגוון המינים, שאותו הוא מכנה "המשבר הביולוגי", או משבר הזיהום שמקבל אצלו את השם "המשבר הכימי".
לאותם תצפיתנים שמתריעים השכם והערב על ההידרדרות של מצב כדור הארץ, או ליתר דיוק אותו חלק קטן בכדור הארץ המאפשר חיים, הספר מהווה חידוש מרענן וחשוב על רקע העיסוק הכמעט־סיזיפי בנושא. וולפסון, על רקע הניסיון האקדמי שלו (פרופסור להנדסה כימית), מביא נקודת מבט חדשה שעיקרה כימיה. ניכר בכתיבה שלו שהוא לא רק אוהב את התחום אלא גם נהנה ללמד אותו. זוהי ללא ספק אחת מנקודת החוזקה העיקריות של הספר. בחלק של משבר הזיהום הוא מלמד על מגוון גדול של יסודות המרכיבים את החלקים הביוטיים (הידעתם שחמצן מהווה 65 אחוז ממשקל גוף האדם?) והאביוטיים של היקום, וכיצד תנודות קטנות בחלק מהיסודות הללו יכולות להיות הרות גורל למערכות האקולוגיות. אין פלא אם כן שעם הרקע של וולפסון, הפרק הכימי הוא הגדול והמפורט ביותר בספרו.
רבים רואים את משבר האקלים כעיקרי וכחשוב מכל המשברים שניחתים על כדור הארץ. זה ניכר בתשומת הלב של המדיה לנושא, ואפילו חיפוש פשוט בגוגל ימצא כפי עשרה יותר ערכים הקשורים בשינוי אקלים מאשר בהכחדת מינים. עם זאת, מדענים רבים רואים בהכחדת מינים משבר חמור אף יותר מהמשבר האקלימי מאחר שהוא לא רברסבילי. מין שנכחד לא יחזור, ועם היעלמותו נעלמת כל האינפורמציה הטבועה בדנ"א שלו, אינפורמציה שעשויה להיות מועילה מאוד לאדם. וולפסון מקדיש לנושא החשוב הזה את הפרק בנושא משבר מגוון המינים — "המשבר הביולוגי"; חבל רק שבפרק הזה נפלו מספר טעויות. כדאי לתקן אותן במהדורה הבאה.
הספר קל לקריאה, קולח ולעיתים רבות מפתיע — הן בעובדות והן בצורת הכתיבה המקורית. בתחילה הקפיצות שוולפסון עושה לדוגמאות, שזוכות לכותרת משלהן, נראות משונות. מדוע הוא לא מכניס את הדוגמה לתת־הפרק המתאים? הוא כותב, לדוגמה, על יסודות, כשכל יסוד זוכה בכותרת, ואז כביכול משום מקום הטלפונים הניידים זוכים לכותרת משלהם. באי־סדר כביכול הזה יש הרבה מאוד חן, וגם פרקטיות. לא רשימת מכולת של זיהומים אלא מיד ובהרחבה כיצד זה רלוונטי לחיי היום־יום שלנו. הקפיצות הללו ביחד עם תת־הפרקים הקצרים יחסית הופכים את הספר למהנה לקריאה למרות הנושא הכבד. יתרה מזו, בסוף כל פרק ישנה רשימה של ביאורים למושגים מרכזיים שהופיעו בפרק, כך שגם אם ניתקל במושג שלא הכרנו או הבנו עד הסוף, הספר יכול לשמש לנו מקור זמין ואמין.
בפרק האחרון הוא נותן לנו ארגז כלים לפתרונות לצד הרחבת הידע הכימי, אך לא פחות הידע הכלכלי והחברתי שדרכו נוכל להפוך את העולם לטוב יותר. אולי בגלל שזה טריוויאלי עבורו הוא לא כולל את החינוך בתוך ארגז הכלים, אבל ברור שזהו כלי בסיסי לכל שינוי לטובה שנרצה לראות כאן בשנים הקרובות. לסיכום, זה ספר חשוב ומומלץ לכולם שיסייע לכולנו בחתירה למציאת פתרונות עבור המשבר הגדול. •
אורי שיינס, החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה־אורנים, מייסד ויו"ר TiME
מדענים רבים רואים בהכחדת המינים משבר חמור אף יותר מהמשבר האקלימי מאחר שהוא לא רברסבילי. מין שנכחד לא יחזור, ועם היעלמותו נעלמת כל האינפורמציה שעשויה להיות מועילה מאוד לאדם
