התוכנית – האומנם תוכנית? – של ראש הממשלה נתניהו לעתיד רצועת עזה אחרי שיכריז על ניצחון מלא ("מוחלט" ליתר דיוק) על חמאס מחזירה את ישראל לדפוס התנהלות אימפריאלי כושל. תוכניתו מקפלת בתוכה, בהסוואה לא מתוחכמת, את תחייתה של אימפריה ישראלית השולטת "שליטה צבאית בלעדית", כדברי ביבי, על כחמישה מיליון פלסטינים ביש"ע (גם ראשי התיבות שנעלמו מחיינו עם פירוק ההתיישבות היהודית ברצועה, יחזרו ובגדול) - תוך שהיא מאפשרת להם ברוב נדיבותה לדאוג בעצמם לחייהם האזרחיים. הבעיה: הם לא אזרחים של אף ישות מדינתית, הם תחת שליטתה של האימפריה הישראלית.
אם זו המסקנה שביבי הסיק מהשבת השחורה של 7 באוקטובר, לאמור שצריך כעת לבטל את הגבול המפריד בין ישראל לרצועת עזה ולהפכה מחדש לשטח כבוש על כל הכרוך בכך, הוא כנראה לא מבין דבר וחצי דבר בסנטימנט הציבורי. דווקא מפני שהציבור בארץ מחזיק ברובו בדעה שאין ברצועת עזה "בלתי מעורבים" ושכמעט כולם שם מזדהים עם חמאס הוא מייחל להפרדה גמורה בינם לבינינו. אבל במקום הפרדה נתניהו מצייר כעת חזון של עירוב בין העמים, כשהאחד כובש והשני נכבש והם חבוקים זה בזה וזה עם זה.
מישהו אחראי בממשלה צריך להקים, בתגובה לקווי יסוד אלו, קול זעקה גדולה. אדוני ראש הממשלה, צריכים שותפי ביבי לקואליציה להזהיר אותו, הנה אתה מציע להגשים ברצועת עזה את רעיון התעתועים של "מדינה אחת" לשני עמים השונאים כל כך האחד את השני. זה התרחיש שלך?
הבה לא נשחק מחבואים עם העולם ולא נשחק בנדמה לי עם עצמנו: שליטה ישראלית ביטחונית "מוחלטת" ברצועת עזה לעשור הקרוב תחייב את ישראל, במוקדם ולא במאוחר, להתנהג בשטחיה כבעלת שליטה לכל דבר ועניין. לא רק שליטה ביטחונית; לא יימצא גורם מדיני, פלסטיני, ערבי או בינלאומי, שייקח על עצמו את האחריות לשיקום אזרחי־כלכלי של עזה כשצה"ל הוא הריבון בפועל במקום. טועה לגמרי מי שחי באשליות ומפיץ אשליות לפיהן קבלנים אירופיים, תעשיינים אמריקאים ומשקיעים סעודים יגיעו בהמוניהם לסמטאות עזה ההרוסות כדי להיתקל שם בטנקים, בנגמ"שים ובחיילים ישראלים.
כדי לייצב את רצועת עזה – עוד בטרם שיקום – יידרשו לפחות חמישה מיליארד דולר. כדי לשקם אותה יידרשו עד 15 מיליארד דולר. הראו לי את הגורם העולמי שיהיה מוכן להזרים מיליארדים שכאלה לאזור פוסט־מלחמתי המצוי תחת שליטה צבאית של מדינה כובשת שכנה. זה לא יקרה. התוכנית של נתניהו משמעותה לכן העמסת העלות של שיקום עזה על משלמי מסים ישראלים. ישראל כריבון צבאי אף תידרש לחבר בהקדם לעזה את תשתיות החשמל, המים, התחבורה והכסף ולפעול בניגוד לאינטרסים הישראליים. גרוע מזה. כיבוש עזה לא יעניק לנו ביטחון, הוא רק יגרום להמוני צעירים עזתיים להתגייס לשורות של ארגונים שיילחמו בכובש בכל דרך אפשרית. ביטחון ישראל ישקע לשנים בחולותיה הנודדים של הרצועה.
בחוכמה לאחר מעשה, אפשר שהנסיגה החד־צדדית של ישראל מרצועת עזה ("ההתנתקות" של 2005) הייתה משגה. השיפוט מסובך גם משום שראש הממשלה דאז אריאל שרון חלה לפני שהספיק לממש את מלוא תוכניתו שכללה עוד נסיגות משטחי הגדה המערבית ולפני שחמאס עשה פוטש בעזה ב־2007.
ובכל מקרה, טעות אסטרטגית אחת לא מתקנים על ידי טעות אסטרטגית גדולה נוספת, כפי שתהיה השארת צה"ל כצבא כיבוש ברצועת עזה. הבה נחזיר את החטופים, ננצח ונצא משם.
