הבשורה על נפילתו של רס"ן אייל שומינוב (24) הכתה בעיר כרמיאל, שאיבדה את השמיני מבניה ובנותיה במלחמת חרבות הברזל.
שומינוב, מפקד פלוגה נערץ מגדוד שקד של חטיבת גבעתי, נפצע בקרבות מול מחבלי הנוח'בה ב־7 באוקטובר, התעקש לשוב להילחם, ושלשום נהרג מפגיעת טיל נ"ט בפשיטה על שכונת זייתון בעיר עזה. "אנחנו בהלם. עם ישראל איבד את אחד הלוחמים היקרים שלו", ספד חיים סויבלמן, שהיה המחנך של שומינוב בתיכון "אורט פסגות" בכרמיאל, "הייתי מאחל לכל מחנך תלמיד כזה, עם ערכים וכבוד. תמיד התנדב, תמיד היה בראש. מלח הארץ. ממש לא הופתעתי כששמעתי שהוא נפצע בהיתקלות עם מחבלים, לא ויתר ודרש לחזור מהר למערכה. אייל היה אחד שלא מוותר. גם כתלמיד הוא תמיד השתדל ועשה כל מאמץ כדי להצליח. ברור היה שגם בצבא הוא יהיה כל כולו למען המדינה. כשהוא חזר לצבא שלחו לנו תיעוד שלו כשהדליק חנוכייה באחד מיישובי העוטף. היינו כל כך גאים בו, ועכשיו הוא איננו".
שומינוב, הילד הבכור במשפחתו, הותיר אחריו הורים, אחות ואח. ברשתות החברתיות התפרסמו סיפורים רבים אודות "המפקד הכי נערץ, הכי גיבור, הכי מקצועי - אבא ללוחמיו", כפי שכתבה שרון מרטין, אם ללוחם ששומינוב היה מפקדו. היא הוסיפה כי שומינוב היה "מפקד שמנהיגות ודוגמה אישית נשקפו לאורך כל פיקודו. המ"פ שנפצע ב־7 באוקטובר ובחר לברוח מבית החולים ולפקד על לוחמיו. מי שהיה אמור להיות אזרח ונשאר להילחם ולפקד. תמיד שמר על כולם שאף אחד לא ייפגע. תמיד ראשון בחוד. כשנהרג - היה לבדו, בלי שייפגעו אנשים נוספים איתו".
מיכל גלר, אמו של גלעד, שהיה פקודו של שומינוב ונפצע אף הוא בתחילת המלחמה, כתבה: "אין אותיות בשפה העברית שיכולות לחבר את הכאב שיש לי בגוף ובנשמה עכשיו. מפקד הפלוגה העילוי, הנשמה, המקצוען, האבא והאמא של הפלוגה של גלעד שלנו, נהרג. זה פשוט בלתי נתפס. ברוך דיין האמת! אבא, תרחם".
רס"ן שומינוב ז"ל התראיין ל־ynet בסוף יולי האחרון, יותר מחודשיים לפני פרוץ המלחמה. הוא היה אז מ"פ הר ברכה בגדוד שקד, וסיפר באותו ראיון על פעילות הגדוד באזור שכם. "צריך לזכור את כל הפיגועים שלא קרו, וזה בזכות פעילות צה"ל בשטח", אמר אז, "כל לילה אנחנו עושים פעילות התקפית ומסכלים הרבה מאוד מחבלים, וזה מה שאמור להביא את הביטחון".
