לאחר שבועות ארוכים של חוסר ודאות, צפויה הממשלה לאשר היום את הארכת מתווה הפינוי של כ־60 אלף תושבי יישובי הגליל עד לפחות 7 ביולי, שבוע לאחר תום שנת הלימודים. מאז נעקרו מבתיהם האריכה הממשלה פעמיים את המתווה, בחודשיים בלבד, וכעת היא מאותתת לתושבים כי החזרה לבתים עוד רחוקה - אך מספקת להם מעט יציבות במקומות אליהם נפוצו ברחבי המדינה.
"חיכינו כל כך לבשורה הזאת, היא הכניסה הרבה שקט לילדים שחששו מהחזרה באמצע שנת לימודים", מספרת מירית עמוס מקריית־שמונה. היא, בעלה וחמשת ילדיהם עזבו את העיר באזעקה הראשונה שנשמעה בה ב־13 באוקטובר ומאז לא שבו. "אני חוששת מעוד הארכה כשיחלפו חמישה חודשים, אבל לפחות יודעת שאנחנו נשארים כאן במקום הזמני הזה, תחת יציבות. אבל בשביל להחזיר את האמון שלנו אני זקוקה לידיעה שאני חוזרת לביטחון מלא בעיר ולהשקעה בשיקום ובחיזוק של כל המערכות".
עד כה, מאז פונו תושבי יישובי קו העימות מבתיהם בהוראת הממשלה והצבא, סירבו במערכת הביטחון להאריך את מתווה הפינוי בתקופה ארוכה יותר מאשר חודשיים בלבד בכל פעם. בין השאר כדי לא לחשוף בפני חיזבאללה את לוח הזמנים הישראלי והצפי להיערכות לפתיחת מתקפה - חרף המאמצים להסדר מדיני.
את המצב הזה ניצלו גם רשתות בתי המלון שבהם גרים עשרות אלפים מהעקורים ודרשו מהם לעזוב את המלונות כדי לאפשר את מכירת החדרים לחגי האביב, גם מאחר שהממשלה לא הודיעה להם על הארכת החוזים מעבר לחודש פברואר. על פי ההסכמים שעליהם חתמו מול הממשלה, יכולה המדינה להורות על הארכת המתווה באופן חד־צדדי והמלונות לא יכולים להוציא בכפייה את התושבים המפונים.
גורם בכיר במשרד ראש הממשלה אמר ל"ידיעות אחרונות" כי אם התנאים הביטחוניים יאפשרו זאת, יוכלו התושבים לחזור גם קודם. כך או כך, כעת יקבלו התושבים מעט ודאות עבור החודשים הקרובים - בידיעה שימשיכו לקבל את מענקי הפינוי ואת מימון השהות במלונות. "חבל שהמפונים במלונות לא ידעו על זה, אחרת אני מאמינה שרובם היו הולכים לשכור דירות ולא נשארים במציאות הזאת", מציינת מירית, שמתגוררת עם משפחתה בדירה שכורה בחיפה, ושאמא שלה והמשפחה של אחותה גרים במלון בתל־אביב.
השהות הארוכה מחוץ לבית מייסרת את המפונים שרחוקים מכל המוכר להם. הדיווחים מהמלונות מדאיגים ומספרים על חוויות קשות של אובדן סמכות הורית, דיכאון, התמכרות לסמים ולאלכוהול ועוד. אביה של מירית, זיסקו ז"ל, נפטר בחדרו במלון לפני כחודשיים וחצי משברון לב. "אבא לא עזב את מסך החדשות, לא היה מסוגל לצאת מהחדר והתגעגע מאוד לבית שלו. הוא מעולם לא עזב את הבית. בשום מלחמה. אנחנו עוד רחוקים מלהתאבל ולהבין את לכתו. את השבעה עשינו בחדר מלון ולא יכולנו לעלות לפקוד את קברו ביום השלושים בשל סכנת הירי".
קובי, בעלה של מירית, מוסיף כי מבחינתו לא הזמן הוא העניין, אלא מה שיקרה במהלכו: "אני מצפה שיהיה מהלך, בין מדיני ובין התקפי, שייתן לנו אופק. מי מבטיח לנו שביולי נחזור הביתה עם 100% ביטחון? האם המדינה תיקח אחריות עד אז ותאריך את החל"ת למפונים? האם ביולי אוכל לחזור למקום עבודתי בבית המלון, והוא יהיה מלא באורחים המתארחים בהנאה ובביטחה כפי שהיה או שמה האורחים יפחדו להגיע לאזור? ומי מבטיח שהבית שלי לא יהיה על הכוונת של חיזבאללה? האם אוכל להיות רגוע כשאני שולח את הילדים לגן, לבית הספר או לחברים, ותהיה לנו שגרת חיים נורמלית ובטוחה? אני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו עוד לתוך המציאות הזאת".
ההחלטה על הארכת המתווה הייתה אמורה להתקבל אתמול בישיבת הממשלה, אך היא נדחתה. היום צפויים השרים להצביע על המשך הארכתו בהצבעה טלפונית, ונוסח ההחלטה טרם הועבר לידיהם. במשרד האוצר העמידו מראש בתקציב 2024 סך של כשישה מיליארד שקלים למימון פינוי התושבים מהצפון, שכן בכל חודש מוציאה הממשלה כמיליארד שקלים לתשלום למלונות ולכיסוי הוצאותיהם של המפונים. "נייצר ודאות", הודיע אמש שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, "אנחנו עובדים גם על החלטת ממשלה מאוד גדולה שמסתכלת קדימה על השנים הבאות, ותפתח את חבל הארץ הזה כדי שיהיה ברור שיש לכם לאן לחזור".
חודש ימים חלפו כבר מאז רה"מ נתניהו התחייב בפני ראשי הרשויות המפונות בגליל כי בתוך עשרה ימים יציג בפניהם תוכנית ממשלתית בהשקעה בת 3.5 מיליארד שקלים לשיקום היישובים ולחיזוקם בצל המשבר הביטחוני, הקהילתי והחברתי. גם הבוקר עוד לא ברור מתי הוא יוצג, והמפונים משמיעים יותר ויותר קולות ספקניים על הסיכוי שישובו לגליל. "נפתחו לנו העיניים לגבי מה היה לנו בקריית־שמונה ומה יש לנו פה", אומרת מירית בתחושת פספוס, "אם לא היינו מגיעים לפה לא היינו מבינים עד כמה החינוך אצלנו מפגר מאחור. הילדים שלי בכלל לא רוצים לחזור. טוב להם פה חברתית והמורים מאוד משקיעים בתלמידים. אני מקבלת תגבורים עבורם, מה שבקריית־שמונה הייתי צריכה להילחם בשבילו. זו כאילו מדינה אחרת".
