במשך שנים ארוכות שומר המסך במחשבו האישי של נעם סולברג היה ציטוט איקוני של השופט העליון המנוח מישאל חשין: "גם בהריע שופרות המלחמה, ישמיע שלטון החוק את קולו. אך נודה על האמת: באותם מחוזות קולו כקול הפיקולו, זך וטהור, אך ייבלע בהמולה". חשין כתב את הדברים במסגרת פסיקת בג"ץ אשר דחתה עתירה נגד הריסת בתי מחבלים במהלך פיגועי האוטובוסים של שנות ה־90.
מראשית ימיו בייעוץ המשפטי לממשלה, כעוזרם של היועמ"שים מיכאל בן יאיר ואליקים רובינשטיין, התבלט סולברג בכישרונו המשפטי, חדותו, יעילותו ותודעת השירות הממלכתי. למשרד המשפטים הגיע מדי בוקר מהיישוב אלון שבות שבגוש עציון. לא אחת הומטרו אבנים של פלסטינים על מכוניתו, תוך סיכון חיים.
שעה לאחר מכן כבר התייצב לימינו של בן יאיר, שנודע דווקא ביחסו המחמיר להתפרעויות מתנחלים בשטחים. ניתן להעריך שסולברג ממש לא אהב את ההנחיות לאכיפת החוק נגד מתנחלים שאותן סייע לנסח, אבל מתוקף מעמדו הזוטר יחסית וכמי שמקבל את מרות המערכת, קולו של סולברג נשמע כקול הפיקולו.
קידומו המהיר של סולברג במערכת השיפוט – שופט שלום, מחוזי ועליון הוא תודות לכישרונו ומקצוענותו. אבל גם ההערכה הרבה שרחשו לו חבר הכנסת מהמפד"ל דאז שאול יהלום, שכיהן כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ושר המשפטים דאז יעקב נאמן עשו את שלהם. נאמן, כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים עשה דיל עם הנשיאה דורית ביניש וסולברג מונה ב־2012 לעליון.
החודשים הקרובים עשויים להיות חודשי מבחן לסולברג, שבסופם הוא יכול למצוא עצמו על כס נשיא בית המשפט העליון. במקביל, נראה שהרטוריקה השמרנית שלו על אודות התערבות בית המשפט העליון בהחלטות הכנסת והממשלה, תוך שימוש בעילת הסבירות, רק מחריפה.
בינתיים מתחיל סולברג בשבוע הקרוב כהונה, על פי תור, כחבר הוועדה לבחירת שופטים. יהיה מעניין לראות האם יבחר ללכת עם המינויים המועדפים על נציגי השופטים בוועדה, מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן והשופטת דפנה ברק־ארז, או יחבור לגוש הימין שמעוניין לקדם שופטים שמרנים – ובכך גוש השופטים, האחיד בדרך כלל, בבחירת שופטים ובפרט לעליון, ייסדק.
* * *
למרות הדחיפות בבחירת שופטים לבתי המשפט השלום והמחוזי, אותה אולץ יריב לוין להניע, שר המשפטים עומד על הווטו שהטיל על בחירת שני שופטים לעליון ועל בחירת הנשיא הבא על פי שיטת הסניוריטי. במקביל השופט פוגלמן עומד בסירובו לנוסחת הפשרה של לוין – שני שופטים שמרנים תמורת מינוי יצחק עמית כנשיא הבא, כן על פי שיטת הוותק.
בעוד כחצי שנה יסיים פוגלמן את כהונתו ויפרוש לגמלאות. בעוד שהוא מונה אוטומטית כמ"מ הנשיאה הפורשת חיות מתוקף תפקידו כמשנה לנשיאה, השופט עמית מעולם לא נבחר אפילו כמשנה. לכן, כל עוד לא יהיה דיל בין לוין ופוגלמן על זהות שני השופטים העליונים הנוספים, לא ימונה עמית למ"מ הנשיא ולא כל שכן כנשיא. אם לא תושג פשרה, באוקטובר 2024 בית המשפט העליון ימצא עצמו, לראשונה מאז קום המדינה, בלי נשיא בעל סמכויות ניהול.
הצעת הפשרה החלופית שעליה מדובר לאחרונה במערכת המשפט ובמערכת הפוליטית, שייתכן שתהיה מקובלת על לוין וחברי הימין בוועדה, השרה אורית סטרוק (הציונות הדתית) וח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), היא מינוי סולברג – הבא בתור אחרי עמית – לנשיא שלא לפי שיטת הסניוריטי, תמורת מינוי שופט שמרן אחד וליברל אחד. לוין, שמתוקף תפקידו כשר המשפטים שולט בסדר יומה של הוועדה למינוי שופטים, עשוי להציב את חבריה בפני אולטימטום: או שתסכימו להצעת הפשרה או שאמנע קיום הצבעה על מינוי נשיא, מה שייצור בית משפט עליון ללא ראש.
אפשרות כזו עשויה להעמיד את סולברג בדילמה לא פשוטה. כמי שצמח בערוגות משרד המשפטים, סולברג היה תמיד איש המערכת. אף שחש קצת כאאוטסיידר במשרד – בהיותו דתי המתגורר בשטחים – הוא הקפיד לשמור על כללי המשחק. אלא שהזמזומים על כך שייתכן שיעלה לנשיאות במסלול מקוצר, במקביל לאיום של האבסורד המסוכן באי־בחירת נשיא, רוחשים באוויר ובאוזניו כל הזמן.
שלא כשופט יוסף אלרון ששבר את הכלים והכריז על מועמדותו לנשיא הבא, הדגיש סולברג כי אינו מתמודד על הנשיאות. אבל מקור משפטי רם דרג אומר: "אם הבחירות לא יוקדמו בחודשים הקרובים, ולוין ימשיך לכהן, ייתכן שסולברג ייאלץ להסכים להתמנות לנשיא ולוותר על הסניוריטי כדי להציל את המערכת ולמנוע את הפגיעה בעליון".
אם שני הצדדים יתחפרו בעמדותיהם, ישנה אפשרות תיאורטית למינוי נשיא שיובא מחוץ למערכת, או שיתקיים הליך בחירות מבין כלל שופטי העליון המכהנים. שתי האופציות יהוו מהלך מטלטל וחסר תקדים בתולדות המדינה.
* * *
למרות נטייתו השמרנית של סולברג ואפיונו ככזה, לא נרשמה פסיקה שלו הנוקטת עמדה פוליטית לטובת המתנחלים או הימין. בשנים האחרונות, וככל שגברה ההתנגשות בין הרשות המחוקקת לשופטת, הוא יוצא יותר ויותר מהארון השמרני.
גישת סולברג נגד האקטיביזם השיפוטי לא הייתה כה נחרצת כאשר פסק בבג"ץ בשנת 2017 לטובת ביטול חוק של הכנסת, "חוק מס דירה שלישית". "הרשות המחוקקת אינה משמשת כחותמת גומי של הרשות המבצעת", כתב בפסק הדין. "לא הכל מותר בהליכי החקיקה, ובמקום שבו מתערערת ההפרדה בין רשויות השלטון תפקידו של בית המשפט לשמור על כך".
הוויכוח סביב השימוש בעילת הסבירות, הציב אותו שוב ושוב בעמדת מיעוט משפטית. ב־2020, בהרצאה שנשא באוניברסיטת חיפה, ושאחר כך התפרסמה בביטאון "השילוח" הימני, בתקופה שאיש עוד לא חלם לבטל את עילת הסבירות, טען שבג"ץ צריך להגביל את עצמו בשימוש בעילה לביטול החלטות הכנסת והממשלה.
כשאותה הרצאה שימשה את חוגי הימין בשיאה של המהפכה המשפטית, תחת הכינוי "מתווה סולברג", הוא ביקש מדוברות העליון לפרסם הבהרה בשמו: "לא חשבתי אז על תיקון בדרך של חקיקה; חשבתי על מגמה שתבוא לידי ביטוי בפסיקה". אלא שבפסק הדין שניתן בינואר, שביטל את החוק נגד עילת הסבירות, הוביל סולברג את דעת המיעוט בעד החוק.
דבריו בשבוע שעבר, בעת דחיית העתירה לפטר את בן גביר, כבר נשמעים ממש כאוברולינג של פסיקת בג"ץ. "עלינו לתחוֹם את גבולותיה של עילת הסבירות, ולהכריז: עד כאן! גם אם ב־40 השנים האחרונות ספינת המשפט הישראלי מפליגה בשיטתיות ובעקביות, לעבר הקוטב 'האקטיביסטי', הרי שאין זה מן הנמנע להסיט את מסלולה של הספינה, גם לכיוון שונה, שמרני יותר".
מי ששימש גם כעוזרו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, שקיבל את גיבוי בג"ץ כשביטל את מינויו של אריה דרעי כשר הפנים ב־1993 בשל אי־סבירות - חתם סולברג על תעודת הפטירה שלה כעבור 30 שנה.
