בדיוק לפני שלושה חודשים, בנובמבר אשתקד, החלו חיישני המודיעין של ישראל לאותת סימני אזהרה. בחמאס יש התלבטות לגבי המשך מתווה עיסקת החליפין, נאמר באזהרות. בחמאס נידונה השאלה מה יש לארגון להרוויח מהמשך הפסקת האש, מול שחרור לישראל של נשים הכלואות בצינוקי הארגון או בדירות הפרטיות בתוכן הופקדו מטעם החמאס ועלולות להעיד על ימי ולילות הבלהות שעברו עליהן.
מאוחר יותר ההתלבטות הזו של חמאס הובילה לפיצוץ המשא ומתן. מבחינת ישראל נותרו ברשימה של הקטגוריה בה נגעה העיסקה הראשונה- נשים וילדים, עוד 15 נשים ושני ילדים, ילדי משפחת ביבס.
בלילה האחרון של דצמבר, הלילה האחרון של הפסקת האש, קיבלה ישראל את הרשימה האחרונה מבחינת חמאס, גופות שחמאס אמר שהן גופות משפחת ביבס (העניין לא הוכח מעולם), אב המשפחה שבחיים, ועוד כמה מבוגרים חולים או פצועים. הארגון הודיע כי אינו יכול לשחרר את שאר הנשים, וטען שאינן בשליטתו. בצה"ל ובקהילת המודיעין ידעו היטב כי מדובר בשקר. החמאס חושש, כך לפי גורמי מודיעין הבקיאים בחומר, ממה שהנשים הללו יספרו עם שובן.
בקהילת המודיעין התעקשו שאי אפשר לנטוש את הנשים הללו ולעבור לקטגוריה אחרת. ישראל הודיעה כי חמאס מפר את ההסכם, והמשלחת הישראלית בראשות ראש המוסד מקפלת את ענייניה ועוזבת את דוחא. הפסקת האש הופרה על ידי הצדדים בבוקר.
שלשום בלילה נחשפה ב"ניו יורק טיימס" (בכתבה שגם הח"מ היה חתום עליה) ההסכמה הישראלית בוועידת פריז בשבוע שעבר לויתורים מפליגים בכל מה שנוגע לשחרור אסירים פלסטינים. ישראל קיבלה את ההצעה האמריקאית - במקום יחס של אחד לשלוש שנתניהו הודיע כי יקפיד לשמור עליו, יחס ממוצע של אחד לעשרה - 40 חטופים תמורת 397 אסירים פלסטינים, מתוכם 15 שמוגדרים "כבדים". בעל פה הוסכם בין הנושאים ונותנים מארצות הברית, קטאר, מצרים וישראל, כי חמאס היא שתבחר את אותם 15, שלושה לכל חיילת שתשוחרר, "ויש להניח שהם לא ייבחרו את אלה שהורשעו בכייסות או בריסוס גרפיטי", כדברי אדם הבקיא ברזי המשא ומתן. לא יהיה זה מסוכן להמר כי אלו יהיו הגרועים שברוצחים, בוודאי כמה מהם מחבריו הקרובים להנהגת חמאס בכלא של סינוואר שלא שוחררו בעיסקת שליט ושהוא נישק את רגליהם ביציאה מהכלא, מבטיח בדמעות (דמעות אמיתיות) שהוא יעשה הכל לשחרר אותם.
ה־15 האלו, הם שהביאו את נתניהו להתנות שחרור כבדים בהגלייה לדוחא. נתניהו חושב על איך הוא יסביר את מראות הרוצחים, ומנסה להפיל את התיק על כתפי השותפה שלו לשעבר למימון ממשלת חמאס־קטאר.
העסקה הזו, המבטיחה שחרורם של 40 ישראלים, מתוכם חמשת החיילות שהיה ספק גדול אם החמאס בכלל יסכים לדון בהן בשלב הזה, לו תתממש היא מבורכת, כי תציל את חייהם של 40 ישראלים שכל יום בשבי מעמיד אותם בסכנת חיים חמורה ביותר.
שלושה חודשים חלפו מהרגע ההוא בו התקבלה החלטה קשה, אך שנראתה אז סבירה למדי, מה שלא בטוח ניתן לומר על הרבה מאוד החלטות שהתקבלו גם בממשלה, ובנגזרת, שלא לומר - בנגררת בעקבותיה, גם במערכת הביטחון. בשלושה החודשים שחלפו מאז התנפצו אל מצוק המציאות לא מעט מהסחות דעת, מאווי הלב, אם לא פנטזיות של ממש, לצד סילופים, אם לא שקרים של ממש, שהוצגו בפני הציבור ועליהם כתבנו פעם אחר פעם בעמודים הללו. בתחקיר אמת של המלחמה צריך להישמר מקום מיוחד לתעלולי מלחמת המידע והספינים של גורמי ממשל וביטחון שונים על הציבור הישראל ובאופן בו גורמים בתקשורת היו להם בת קול.
והזמן חולף ומתברר כי לא ניתן גם להכריע את חמאס וגם לשחרר את החטופים, אי אפשר להשיג את שני יעדי המלחמה, וניתן רק אחד - השחרור, וגם זה באמצעות עסקה ולא מבצע בנוסח אנטבה. והחודשים חולפים ומתברר כי המשוואה כי רק לחץ צבאי ישיג את העסקה, משוואה שלא הייתה נכונה מלכתחילה, פעולת בדיוק הפוך - ככל שחולף הזמן סינוואר מקשה את תנאיו, ובנתיים החטופים חשופים לסכנה חמורה.
בינתיים הופרכו באוויר שקרים נוספים. בתקשורת הבין לאומית, באיזורים שהיו מבין היחידים לתמוך בנתניהו בהפיכה השיפוטית, אמרו כי ישראל קבעה נחרצות במשא ומתן בקהיר כי 50 מהחטופים אינם בין החיים. האירוע הזה לא קרה מעולם כפול שלוש - הוא שונה מהותית מתמונת המודיעין המוסכמת בידי ישראל, גם מוכחש נמרצות בידי אנשים הבקיאים במה שהתרחש בקהיר, וגם לא עושה שום שכל - למה שישראל תסייע לחמאס במשא ומתן ותגיד שמישהו מת. חמאס אחראי לכל החטופים בחיים, כך עמדת ישראל.
אז למי היה אינטרס לספר לעולם שיש פחות חטופים חיים כדי לצמצם את היקף וחשיבות העסקה? אולי למי שסיפר בישראל כי סינוואר לחוץ לסגור לפני הרמדאן. לחוץ? בגלל החג? כי הוא לא הספיק לבשל ולעשות קניות לפני הצום? ישראל לחוצה בגלל הרמדאן, מפחד התפרצות אלימות רחבה, אולי וכולל בהר הבית, אבל סינוואר - אותו מלחיצים דברים אחרים לגמרי שמייד נגיע אליהם.
ואולי אותם גורמים עלומים שהם שהפיצו בתקשורת את הידיעות הכוזבות אודות אופטימיות רבה ששורה על הנושאים ונותנים מטעמה, וכי יש פריצות דרך והמצב טוב, רק כדי שכשחמאס יחזור עם תשובה שלילית להצעה שברור שהוא לא יקבל כמות שהיא ויוכל להאשים אותו בפיצוץ המשא ומתן.
מצד אחד ישראל תאשים את חמאס שזה הכל בגללו, ומצד שני - ראש הממשלה אסר על צוות המשא ומתן גם בפריז הראשונה וגם בקהיר וגם בפריז השנייה לנהל בכלל דיונים אלא רק להקשיב. הוא אף שלח את אחד מעוזריו הנאמנים ביותר, היועץ המדיני אופיר פאלק, כדי להשגיח ולוודא שאף אחד מהישראלים לא דן בפרטים חס וחלילה. (צוות המשא ומתן נקם בו בקטנה והותיר אותו בדרך כלל מחוץ לחדר הדיונים בטענה שאין לו מספיק סיווג).
מצד שלישי - אנשים הבקיאים במתרחש בסביבתו של נתניהו סבורים כי הוא עושה את הכל כדי לסכל את העסקה וממצב את דעת הקהל בכל האמצעים שברשותו כדי שגם אם תבוא עסקה שנראית סבירה לנושאים ולנותנים מצד מערכת הביטחון, הוא יסרב לה, ואם הדבר יודלף החוצה, כמו שנשבע בחייו אחד מהבכירים, הוא, נתניהו, יציג אותם, את כולם כלוזרים שלא מוכנים להילחם בחמאס עד הניצחון המוחלט.
בשורה תחתונה - צה"ל תקוע בעזה. החטופים הולכים וכלים. הציבור הישראלי מוצף במידע מסולף או שקרי.
הצבא הצביע ברגליים ויצא החוצה מהרצועה - חמש אוגדות שהשתתפו במלחמה הפכו לחמש חטיבות שמשתתפות במבצע מוגבל בחאן יונס. גורמים צבאיים בכירים אומרים שצריך הפסקת אש, שצריך עסקה, אבל ראשי הצבא לא יגידו זאת במפורש.
מדובר על שתי רשימות הכרוכות זו בזו, אבל מתנהגות בדיוק ההיפך.
הראשונה - רשימת החטופים החיים שנמצאת בעזה, רובם בידי חמאס, שהולכת ומתקצרת, כשבכל פרק זמן מתפרסמת הודעה כי אזרח פלוני או חייל אלמוני נרצחו בשבי החמאס בעזה.
השנייה - הרשימה של הדברים - המעשים־הפעולות שמנהיגי ישראל, שרים בכירים ופקידי ציבור אחרים, הודיעו קבל עם ועולם, חזור והודע, שלא ייקרו, בשום פנים ואופן, לעולם, אף פעם, אין מצב, לא יקום ולא יהיה - עד שלא ישוחררו החטופים, או יתקבל מהם אות חיים או ייתנו גישה אליהם לצלב האדום, או יעבירו להם תרופות.
אמרו שלא יעבירו דלק. אמרו שלא ייתנו רשימות אנשי חמאס שנעצרו במהלך המלחמה. אמרו שלא יאפשרו הכנסת תרופות. אמרו שלא ייסוגו מעזה, אפילו לא חייל אחד. אמרו שלא יפסיקו את המלחמה בכל הרצועה. אמרו שלא ייפתחו את מעבר קרני להכניס עזרה לצפון הרצועה. ועוד ועוד ועוד.
כל הדברים האלה, שהיו אמורים להוות קלפי מיקוח, חלקם טקטיים שאמורים להשיג מטרות מקומיות (תרופות, ביקורים) וחלקם אסטרטגיים שאמורים להוות חלק מהנדוניה שישראל מביאה למשא ומתן על שחרור החטופים, למרות כל ההבטחות קרו וקורים.
חמאס משווע וממשלת ישראל באה לעזרתו. הקבינט הוא שאישר את הכנסת העזרה משם, אחרי שהתברר כי הסיוע שנכנס מדרום כמעט לא מגיע לאיזורים הללו. שני השרים שהבינו כבר מזמן את הרגישות של חמאס, גנץ ואייזנקוט, ניסו להציע כבר לפני כחודש, להתנות את המשך העזרה הההומניטרית לרצועה בשחרור חטופים, אבל ההצעה הזו נדחתה.
במודיעין הישראלי שמעו וראו וקראו כי בחמאס היו בטוחים כי יקבלו את הסיוע ההומניטרי בפריטים הללו, בכמות הזו, ובמיוחד את הפתיחה של מעבר קרני, רק כחלק ממשא ומתן לקראת עסקת חטופים הנוכחית, "השלב ההומניטרי", ואולי אפילו רק בשלב הסופי.
בחמאס הופתעו, ולרגע ממש לא האמינו, שראו את המשאיות נכנסות מקרני עם הציוד שהיו בטוחים שיצטרכו לשלם עליו ביוקר רב. כעת, אחרי שקיבלו, ואחרי שקראו בתקשורת הישראלית שהם על סף חתימה ושבישראל מרוצים, בחמאס פעלו כמובן בדיוק הפוך - והקשיחו עמדות.
מאה ארבעים וארבע ימים למלחמה, 144 יממות תמימות, וישראל הצליחה לשחרר שלושה חטופים בסך הכל בעזרת מבצע חילוץ, ואת שאר המאה הישראלים שחררה בעסקה שהמתווכים הקטארים אמרו שהייתה על השולחן עוד לפני הכניסה הקרקעית. 144 ימים ועדיין מספרים לכולם שמטרת המבצע הראשונה - פירוק חמאס מיכולותיו - היא הדוחפת ומאפשרת ומעצימה את המטרה השנייה - שחרור החטופים.
לפני כמה שבועות פגש אדם הבקיא בענייני שבויים ונעדרים קבוצה מההורים של החטופים. הם סיפרו לו על פגישות עם מנהיגי עולם שהבטיחו לעזור אבל בינתיים כלום. הוא סיפר להם על מרים גרוף, אמו של יוסק'ה גרוף, שבוי צה"ל בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל, שהבינה מהר מאוד שמערכת הביטחון משגרת אותה לחו"ל פשוט כדי שלא תהיה בארץ ותעשה צרות, אבל היא הבינה, "שהמאבק האמיתי שלי כאן". וזה היה חתיכת מאבק - לשכנע את ממשלת ישראל של אז, ממשלת האחדות הלאומית להסכים לתנאים קשים מאוד שהציב אותו ג'יבריל.
איתן הבר ראש הלשכה של רבין שר הביטחון סיפר לי בזמנו כי: ״מדובר בארבעה אנשים קשוחים, שלא הייתה להם בעיה להגיד לא. גם השניים שטיפלו בעסקה בשלב הראשון שלה, שמיר וארנס, וגם השניים שאישרו אותה, פרס ורבין, היו כולם למודי ניסיון, קשוחים ורגילים לפניות מכל הסוגים, אבל בפני הגברת גרוף
הם פשוט התקשו לעמוד. היה בה משהו מאיים ששידר שייחרב העולם, משהו תוקפני שלא ראינו באף מקום אחר, והיא שברה את כולם".
האיש שפגש את בני המשפחות אמר שיבינו מהסיפור הזה מה שהם רוצים. אב של חטוף אמר לו בתגובה: "אנחנו מפחדים שאם נעשה זאת, נמצא את עצמנו מול מערכת הסתה משומנת ונוראית. זה לא היה איכפת לי אבל מה שמפחיד אותי באמת הוא שישימו את הבן האהוב שלי בסוף התור".
