הפרידה המרגשת מאמנון לוי במסגרת יומו האחרון ברשת, אחרי 18 שנה בערוץ 13 (עוד כשהיה ערוץ 10), התמקדה באופן טבעי באדם שהוא. מהדברים היפים שאמרו קולגות כמו מתן חודורוב ניכר עד כמה לוי היה אהוב באמת על עמיתיו, כמי שהיה נעים לעבוד לצידו, שלא הבדיל בין טאלנט ותיק לתחקירנית צעירה ושלא שקע בפולחן אישיות כפי שקורה ליותר מדי אנשי טלוויזיה במעמדו.
גם במבט שטחי על שפת הגוף של העובדים והעובדות שהתקבצו באולפן, אפשר היה לראות את ההערכה כלפי לוי (שנאבק בדמעות), את הצער על עזיבתו וגם את התמיהה בעקבות הוויתור על שירותיו. ספק אם הרגש הזה היה שם כשדמויות אחרות – לא חשוב שמות – עזבו את המקום בשנים האחרונות. אבל דווקא משום שלוי הוא אכן דמות בכירה על המסך עוד מימי הערוץ הראשון, ראוי לסכם את שני העשורים שלו ברשת גם מבחינה מקצועית.
הביקורת על היבטים בולטים בסגנונו של לוי - המלודרמה היכן שאין בה צורך, המציצנות בכלל וכלפי המגזר החרדי בפרט, הראיונות המתחסדים עם אנשי שוליים הזויים ואף מסוכנים - מפורסמת כמעט כמוהו. היא נותרה תקפה ורלוונטית, בטח כשרואים לאן הגיע אדם כמו איתמר בן גביר בזכות הלבנתו הטלוויזיונית. בהקשר הזה, מוזר שהרב אמנון יצחק לא הופיע לשיחת פרידה. הוא בוודאי יתגעגע.
אולם לוי גם הרים תרומה חשובה לטלוויזיה המסחרית, ובראשה נמצא העיסוק הבלתי פוסק בגזענות נגד הציבור המזרחי: מהסדרה הפרובוקטיבית והמגה־אפקטיבית "השד העדתי" ועד התחקירים על ההסללה של נוער מזרחי לבתי הספר המקצועיים והדורסנות של יזמי נדל"ן ורשויות מקומיות נגד תושבי שכונות שהוגדרו כ"פולשים". לוי, גם אם בדרכו השנויה במחלוקת, שפרנסה יותר טורי טלוויזיה ממה שהארכיון מסוגל לזכור, הביא לפריים־טיים את הגזענות כעניין מערכתי, ולא רק כחריגה מקרית או תקופתית. לכן גם היה כל כך מאכזב לראות אותו נופל במלכודת הדבש של מירי רגב כשהייתה שרת התרבות, כולל ריאיון חנפני מפורסם שגרר את אחד החיקויים האכזריים בתולדות "ארץ נהדרת".
ונדמה שמשהו השתנה אצל לוי בהקשר הזה (ברצועה שלו המשיכו לככב בוררים בעולם הפשע), בעיקר נוכח המאמץ לנכס את המאבק המזרחי להגנת בנימין נתניהו. לוי, לדוגמה, דחה בבוז את ד"ר אבישי בן חיים, כולל עימותים קשים ביניהם בשידור ומאמר מהדהד נגדו בעיתון זה. לוי לא תמיד ראה הבדל בין אקטואליה ובידור, אבל את מה שנתפס אצלו כפגיעה במאבק היה נראה שהוא לוקח ללב. ואולי זה צירוף מקרים קוסמי, שרשת מוותרים על סמל כמוהו בסוף שבוע שבו במהדורת מוצ"ש הקדישו בקושי דקה לצ'רלי ביטון ז"ל.
