קצת אחרי ששר הביטחון עשה כותרת פוליטית בבסיס הקריה שלשום בלילה, במליאת הכנסת בירושלים דלקו האורות. בהצבעות זריזות, הוארך תוקפה של הוראת השעה הדוחה את גיל הפטור בשנה נוספת עבור כל משרת מילואים. הקואליציה, שהוקמה עם ההתחייבות לעגן בחוק את אי־גיוס החרדים, אישרה את הכבדת הנטל על המשרתים הלא־חרדים. זה היה רגע של אירוניה מזוקקת. בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, ההנהגה נראית מנותקת. השיירה עוברת.
אבל השבועות הקרובים יביאו איתם, בסבירות גבוהה, דרמות פוליטיות ומשפטיות שיקשו על השיירה לעבור, ואולי מציבות איום ממשי על הממשלה, כפי שהזהיר אמש נתניהו עצמו. הוא אמר זאת בתשובה לגלנט, שבהצהרתו שלשום התחייב להציג חוק אי־גיוס לחרדים רק בתנאי שגם בני גנץ יוכל לחתום עליו. זה משאיר לראש הממשלה מרחב פעולה צר מאוד.
אבל מה בדבר מנהיגי המפלגות החרדיות? הם יהיו חייבים לקלוט את האירוע ומהר, בגלל ההשלכות הדרמטיות האפשריות על הציבור החרדי. ייתכן שבג"ץ, שהחל לדון בסיבוב נוסף של עתירות נגד המשך הפטור למי ש"תורתם אומנותם", והפעם במצב שאין לפטור הזה בסיס חוקי, יבחר בקרוב להורות לממשלה לסגור ברזים תקציביים, ולאו דווקא להוציא צווי גיוס לעשרות אלפי דחויי שירות שמשפטית נחשבים עריקים. האם החרדים ימשיכו לשבת בממשלה במצב כזה?
לאורך השנים, בשיטה שהנהיגו מנהיגים כמו הרב אלעזר מנחם שך והרב אהרן לייב שטיינמן, הפוליטיקה החרדית העדיפה לא להתעמת סביב מחלוקת הגיוס, אלא להרוויח זמן. למעט הפלגים הקיצוניים, הזרם המרכזי העדיף לרוב מה שנראה כמו שיתוף פעולה עם השלטונות - עם החוק, עם הדרישה מבחורי ישיבות להתייצב אחת לשנה בלשכות הגיוס כדי לקבל את ה"דיחוי" ואף עם יוזמות שמטרתן המוצהרת, על הנייר, הייתה הגדלת מספר המתגייסים החרדים. ההבנה הייתה שמדובר במס טקטי שינציח בפועל מצב אסטרטגי קיים עבור רבבות צעירים חרדים הפטורים משירות. השיטה עבדה גם כשהמחלוקת סביב הגיוס הגיעה לנקודות רתיחה, והיא הגיעה.
אלא שהפעם המצב שונה. הרתיחה מגיעה לטמפרטורה חסרת תקדים, מול נתוני פטור חסרי תקדים של 66 אלף דחויי שירות, מול סנטימנט ציבורי קשה. לחרדים אין כרגע קלפים טקטיים לשלוף. אחרי אין־ספור דחיות, בג"ץ יחייב הכרעה. גלנט וגנץ לא יאפשרו נוסחה קרובה למה שהחרדים דימיינו כשנכנסו לממשלה, ואילו האפשרות של בחירות בסימן מחלוקת הגיוס, כשהסנטימנט הציבורי נגדם, לא מבשרת שום דבר טוב לחרדים.
יכול להיות שדווקא גלנט הציב בפני החרדים מוצא, משום שהוא החזיר לשולחן את "מתווה גנץ" הרך, שבזמנו החרדים דחו אותו בבוז, וכיום יש יסוד לטענה שזוהי הנוסחה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל. במובנים רבים, מתווה גנץ הוא עוד מאותו דבר שהוצע לחרדים פעם אחר פעם לאורך 25 השנים האחרונות, ללא הצלחה: הוא קובע תהליך ממושך של עשור עד לתיקון המצב הקיים, הוא מגלגל חלק גדול מהעול על הצבא, ולכאורה, גם הוא מספק את האשליה של שוויון בנטל. ועדיין, גם עכשיו, קשה להאמין שהמפלגות החרדיות יסכימו לו. הפערים גדולים מדי, הזמן דוחק, והאפשרות של משבר פוליטי סבירה מאוד. נתניהו יודע היטב, מניסיון: סוגיית הגיוס יכולה להפיל את ממשלתו.
יאיר אטינגר הוא פרשן לענייני דת ומדינה בכאן חדשות
הרתיחה מגיעה לטמפרטורה חסרת תקדים, מול נתוני פטור חסרי תקדים של 66 אלף דחויי שירות, מול סנטימנט ציבורי קשה
