"תמונת המצב של הילדים בישראל בחודשי המלחמה הראשונים מלמדת שבמבחן ההגנה על ילדים - המדינה לא עמדה", כך תיארה מנכ"ל המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, את הדוח שפורסם אתמול.
"הניסיון המקצועי מלמד שהנתונים הקשים של ראשית המלחמה הם כנראה רק המבוא לתמונה הרת אסון שתתבהר רק בהמשך", הוסיפה וינדמן, "רק שינוי מחשבתי ואסטרטגי כולל במדיניות הנוגעת לילדים יוכלו לשנות את התמונה ולהציל אותם ואותנו כחברה".
לפי נתוני הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד, שסוקר את מצבם של הילדים והילדות בישראל, 38 ילדים נרצחו במלחמת חרבות ברזל, מתוכם שלושה בגילי לידה עד שלוש, וארבעה בני 3־6. 42 ילדים נחטפו לרצועת עזה ב־7 באוקטובר, מתוכם תשעה בגילי לידה עד חמש, שניים מתוכם, אריאל וכפיר ביבס, עדיין חטופים.
עוד עולה מהנתונים כי 19,407 ילדים נפגעו בגוף ובנפש בפעולות איבה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כ־37 אחוז מהם (7,257 ילדים) מתחת לגיל 6. בעקבות מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר 20 ילדים נותרו ללא הורים ו־96 ילדים התייתמו מהורה אחד.
לפי הדוח, בהשוואה לחודשים המקבילים בשנה שעברה, בחודשים אוקטובר־דצמבר 2023 חלה עלייה של כ־28 אחוז בפניות למוקד 118 שעניינן אלימות, פגיעה מינית והזנחה כלפי ילדים. באותם חודשים חלה עלייה של כ־37 אחוז בפניות למוקד 118 שעניינן אלימות כלפי ילדים במשפחה.
הדוח מצביע על פערים משמעותיים במענים במערכת החינוך לתלמידים בזמן המלחמה. "נכון לאוגוסט 2023, כ־29 אחוז מהתקנים של הפסיכולוגים החינוכיים במערכת החינוך לא היו מאוישים, וכ־36 אחוז במחוז דרום", נכתב. "צריך לומר בקול רם וברור, מגמות שליליות של שנים בעוני, בבריאות הנפש, בתחום הרווחה והסיכון לא התחילו ב־7 באוקטובר", אומרת וינדמן. "אבל כשמצב חירום פוגש מערכות וכוח אדם ציבורי שהורעבו משך שנים ורשת בטחון מחוררת, התוצאה כבר ידועה מראש".
כבכל שנה, הדוח מתייחס גם למצב סיכון של ילדים ונוער בישראל. בשנת 2022, 873,000 ילדים, שהם 28.2 אחוז מסך הילדים בישראל, חיו בעוני. שיעור זה גבוה יותר משיעור הילדים העניים ב־2020 (27.2%), וב־2021 (28%).
בנוסף, בשנת 2022 נפתחו 15,646 תיקים במשטרה בגין עבירות נגד קטינים בתוך המשפחה ומחוצה לה (לעומת 15,721 תיקים ב־2019). 3,863 תיקים נפתחו בגין עבירות במשפחה (כ־25% מכלל התיקים) ו־11,783 תיקים נפתחו בגין עבירות מחוץ למשפחה (כ־75% מכלל התיקים).
"אני קוראת לראש הממשלה, לקבינט המלחמה ולכל מי שיושב סביב שולחן קבלת ההחלטות: את נושא הילדים והנוער והמוגנות שלהם, בגוף ובנפש, חייבים להעמיד בראש סדר העדיפויות הלאומי. כך לגבי הילדים והנוער שנעקרו מביתם ומשגרתם ומפונים כבר כמעט חמישה חודשים, כך לגבי הילדים במעגלי הטראומה הראשונים והשניים, וכך לגבי כלל הילדים והנוער בישראל. זה יהיה ההבדל שבין צעידה אל עבר תהום פעורה לרווחה - לבין התקומה", מסכמת וינדמן.
