ג'ו ביידן הוא נשיא אמריקאי מצוין. מנהל היטב את הכלכלה ואת המדינה, מוקף יועצים מקצוענים, לא מושפע מדעות קדומות. מנהיג לאומי שקול, ערכי, מאוד אנושי. מקבל החלטות נועזות, בטח יחסית לגילו. הישגיו רבים. אף על פי כן הוא ניצב על סף הפסד בבחירות לנשיאות בנובמבר הקרוב. לו נערכו הבחירות כעת, יריבו הרפובליקני הנשיא לשעבר דונלד טראמפ היה גובר עליו. אופציה מצמררת וריאלית, מלמדים הסקרים. אחד החשובים והמצוטטים שבהם הוא הסקר החודשי של מכון "האריס" לחקר דעת קהל, בשיתוף המרכז ללימודי פוליטיקה אמריקאית באוניברסיטת הרווארד.
הממצא הבולט מהסקר לחודש פברואר: 62% מהאמריקאים הבוגרים בעלי זכות בחירה סבורים שמדינתם דוהרת לכיוון הלא־נכון. 60% מהם סבורים שגם כלכלת אמריקה מוחלשת ומידרדרת. והכי מפתיע לרעה: 70% משוכנעים שהמשק האמריקאי במיתון חריף, או שצפוי להיקלע מיתון חריף בשנה הבאה; ולכ־60% ספקות באשר לכשירותו המנטלית והבריאותית של הנשיא.
עם תחושות (שגויות) אלו, לא מפליא שרק 45% מהאמריקאים הבוגרים מרוצים מהנשיאות של ביידן. לדעת 67־69 אחוז, ביידן גם "זקן מדי" לכהן כנשיא הבא של ארצם. הוא מקבל מהם ציונים לא טובים בטיפולו בכל הנושאים הלאומיים שעל הפרק: בכלכלה, בטיפול בפשע, בהגירה, באינפלציה, וכן, גם במלחמת ישראל־חמאס, אף שהנושא הזה נמצא במקום אחרון ברשימת הבעיות המשפיעות על הבוחר האמריקאי הממוצע. 16% מהמצביעים העתידיים דירגו את "כניעת הנשיא לאגף השמאלי במפלגתו" ככישלונו הגדול ביותר, ו־9% הציבו את תמיכתו "החלשה מדי", לדעתם, בישראל, בראש כישלונותיו.
הסוקרים של "האריס" הציגו למשתתפי הסקר שאלות לא מעטות על המלחמה בעזה. 78% מהמשיבים תמכו בסילוק מלא של חמאס מעזה. 63% תמכו בהמשך הפעילות הקרקעית של צה"ל בדרום הרצועה – למרות שהשאלה כללה דברי הסבר שלפיהם הפעילות מסכנת 1.2 מיליון עקורים פלסטינים. התמיכה בהמשך לחימה גבוהה מ־50% בכל קבוצות גיל, גם בקרב בני 18־34. ולבסוף, הממציא המצוטט בגאווה על ידי נתניהו: 82% מהאמריקאים הרשומים כבוחרים שיש להם דעה על מלחמת עזה תומכים בישראל, ו־18% בחמאס. תוצאה מובהקת לטובתנו, שיש לה צד מטריד ביותר: 28% מבני 18־24 ו־34% מבני 25־34 תומכים דווקא בחמאס. זו חשיפה מחרידה. שיעורי תמיכה שכאלה – לא בפלסטינים, אלא בחמאס, ארגון טרור ג'יהאדיסטי רצחני – הם תופעה תרבותית־חברתית מפלצתית. איזה סקנדל היה מתפרץ בארה"ב לו כ־30% מצעיריה היו תומכים באל־קעאידה, למשל.
כאן לא מדובר רק על יחס לישראל, ואפילו לא על יחס ליהודים, אף שצריך לראות בתמיכה בחמאס את המודד המהימן לאנטישמיות. מדובר ב"איום ממשי על הדמוקרטיה באשר היא", כדבריו הנרגשים והעוצמתיים של ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק בפתח מעונו בלונדון בסוף השבוע. סונאק ראה לעצמו חובה לשאת את נאום התוכחה שלו נגד הקיצוניות האיסלאמית המתפשטת בארצו, אחרי ניצחון של ג'ורג' גאלוויי, פוליטיקאי אנטישמי ותיק, שונא ישראל ותומך גלוי של חיזבאללה וחמאס, בבחירות־משנה לפרלמנט בעיירה רוצ'דייל. את ניצחון גאלוויי כינה ראש ממשלת בריטניה "אירוע מעבר למבהיל". הוא הזהיר ממכונת הרעל האיסלאמיסטית הרדיקלית, והדגיש: "אין מצב המצדיק תמיכה בארגון הטרור חמאס".
גם הנשיא ביידן, לפי עדויות יועציו, מודאג ביותר מ"חמאסיזציה" של השמאל האמריקאי ומהסיכון הנובע מכך למהות ולתפקוד הדמוקרטיה האמריקאית. אך האם ילך בעקבות סונאק ויכלול אמירות נחרצות נגד "איסלאמיסטים קנאים מרעילי הדמוקרטיה" בנאומו המתוכנן על מצב האומה לשני בתי הקונגרס ב־7 במארס, חמישה חודשים אחרי 7 באוקטובר? חוששני ששיקולי בחירות מוטעים יכריעו נגד. הלוואי שאתבדה.
28% מהאמריקאים בני 18־24 ו־34% מבני 25־34 תומכים בחמאס. זו חשיפה מחרידה. שיעורי תמיכה שכאלה הם תופעה תרבותית־חברתית מפלצתית
