בתוך מלחמה שנראה שאף פעם לא די לה, נציין השבוע את יום האישה הבינלאומי, או בתרגום הנכון יותר - יום הנשים הבינלאומי. זהו יום עצוב, השוויון בישראל הלך אחורה בשנה האחרונה, ולא רק בגלל המלחמה. פחות שרות בממשלה, פחות מנכ"ליות, פחות נשים במוקדי קבלת ההחלטות. אבל יש גם צד שני: המלחמה הזו הביאה את הנשים הלוחמות אל קדמת הבמה, עם 40 אלף מילואימניקיות, וסיפורי גבורה מסמרי שיער. השינוי במרחב הלחימה קורה, אחרי עשרות שנים של מאבק על השוויון בנטל, על הזכות והחובה להיות חלק ממערך הלחימה. מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה שיש בה הרבה יותר שותפות.
להצלחה הזו עוד אין ביטוי בפוליטיקה הישראלית, נקווה שכמו שעבור גברים פיקוד צבאי היה ועודנו מקפצה אל הפוליטיקה, כך נראה בשנים הקרובות גם נשים המגיעות משדה הקרב אל הפוליטיקה. אלו שדות שונים ודומים, אך בישראל הם מחוברים.
חוץ משדה הקרב, בתוך השנה הקשה הזו במקום אחד אפשר לסמן עוד התקדמות בשוויון במוקדי קבלת ההחלטות: הבחירות לרשויות המקומיות. המספרים עוד נבדקים, הנתונים עוד נאספים - בכל זאת, מדובר ב־257 מועצות - אבל דבר אחד ברור: יש עלייה במספר חברות המועצה בכל הארץ, ויש כמה מועצות שכבר הגיעו ל־50% חברות מועצה במליאה, כמו בנימינה, רמת־השרון, בני שמעון, קדומים ושוהם. ישנם גם מקומות שמעולם לא כיהנה בהן חברת מועצה, ולראשונה ב־2024 זה יקרה: לכיש, אילות, טבריה, זבולון. המשמעות היא שבמקום שבו מתקבלות החלטות על הבית, הרחוב, השכונה העיר - תשבנה 50% חברות מועצה, שיחד עם 50% חברי מועצה יקבלו החלטות טובות יותר. האם יש הגיוני מזה? אני חושבת שלא.
זו הסיבה שהקמתי לפני שנה את מיזם 5050. המטרה ברורה: בכל מוקדי קבלת ההחלטות צריכות לשבת 50% נשים, שעם 50% גברים יקבלו החלטות בשותפות. החזון הזה, לשמחתי, הצליח לעורר תקווה אצל עוד אזרחים ואזרחיות, ופעלנו יחד לקראת הבחירות ברשויות המקומיות. המסר היה פשוט: שותפות ושוויון מגדרי זה טוב לכולם וכולן. זו הדרך לעיר שווה יותר, לחלוקת התקציב בצורה שוויונית, לדאגה למרחב ציבורי ותשתיות ראויים. וישנו עוד פרמטר שטרם נבדק בישראל, אבל בעולם כן: במקומות שיש בהם שותפות של גברים ונשים יש פחות שחיתות ויותר אמון.
השלטון המקומי הוכיח את עצמו במלחמה הזו. במקומות שבהם הממשלה ומשרדיה נכשלו הוא נתן מענה. בתוך המשבר הגדול שמדינת ישראל נמצאת בו, שותפות היא חזון חדש שיכול להיות הנתיב לשיקום של ישראל מהמשבר הזה. בבחירות האלו לראשונה רצו נשים חרדיות למועצות, לראשונה רצו מאות רשימות ריצ'רץ' בכל הארץ (גברים ונשים לסירוגין), ולראשונה נראה כאן מליאות מועצה עם 50% נשים. ויש כאן גם איתות וסימון מטרה לפוליטיקה הארצית: ביום האישה 2024 אנחנו בשפל של חברות כנסת וחברות קואליציה, ועם הממשלה הזו הגענו אל המשבר הגדול של מדינת ישראל. בבחירות הבאות, נצטרך לדרוש מהמנהיגים שלנו שבכל רשימה יהיו 50% מועמדות במקומות הריאליים, בשיטת הריצ'רץ', על מנת שהכנסת הבאה תהיה כנסת שווה יותר. כדי שנוכל לצאת יחד, בשותפות מהמשבר הזה - ויום הנשים הבינלאומי של 2025 יהיה יום שמח יותר. זאת המשמרת שלנו.
יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם "5050"
בבחירות הבאות, נצטרך לדרוש מהמנהיגים שלנו שבכל רשימה יהיו 50 אחוז מועמדות במקומות הריאליים
