מפגן מקומם של עיוורון וחוסר סולידריות פמיניסטי ויהודי: פרופ' ג'ודית באטלר, חוקרת א־בינארית ויהודייה ראשונה במעלה, הכריזה ביום ראשון בהרצאה בפריז כי "ההתקפה ב־7 באוקטובר היא התנגדות חמושה", וסירבה להתייחס למעשי הרצח והזוועה כאל טרור.
הכתיבה האקדמית של באטלר, פרופ' לרטוריקה ולספרות השוואתית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, נחשבת לפורצת דרך בתחום המגדר והפמיניזם, בייחוד בהקשרי להט"ב ותיאוריה קווירית. דווקא על רקע היותה כוהנת של ליברליזם וחירות הפרט, העמדות שהיא מביעה על הטבח בעוטף מקוממות ביותר.
העמדה של באטלר על הפלסטינים ועל אירועי 7 באוקטובר אינה חדשה: כבר שבועיים לאחר הטבח, נטען בטור שכתבה כי חמאס אינו ארגון טרור. בטור שכותרתו “המצפן של האבל”, נכתב אז כי האלימות הישראלית נגד הפלסטינים היא "מכריעה" מול אלימות חמאס - לפי עמדתה, "אפשר לגנות את 7 באוקטובר, אולם יש להבין ולהצדיק את 'ההתקוממות החמושה' של חמאס".
ההרצאה של באטלר אורגנה על ידי מספר עמותות, ובהן שתי עמותות יהודיות ואנטי־ציוניות.
בדברים לא הוזכרו, אפילו במילה, הזוועות וההתעללות המינית שעברו מאות נשים וגברים, וגם לא 134 החטופים שעוד מוחזקים בידי החמאס.
במקום זאת, בדברי הפרופ’ נטען כי “נראה לי ישר ויותר מדויק היסטורית לומר שההתקוממות ב־7 באוקטובר היא התנגדות חמושה. זו אינה מתקפת טרור, זו אינה התקפה אנטישמית. זו הייתה התקפה נגד הישראלים”. לדבריה, “לא אהבתי את ההתקפה הזו. אמרתי זאת בפומבי. עם זאת, באמת נהיה טיפשים אם נחליט שהאלימות היחידה באזור היא נגד הישראלים”.
בדברי באטלר היו בעיקר הצטדקויות: “האלימות נגד הפלסטינים נמשכת עשורים. זו התקוממות שנבעה משעבוד ומהתנגדות למנגנון ממשלתי אלים” – היא המשיכה ודבריה התקבלו במחיאות כפיים סוערות, מה שגרם לה להוסיף בחיוך: “אני אחטוף על מה שאמרתי, אבל תגנו עליי מחר”.
באטלר הייתה אמורה להעביר החודש שתי הרצאות בבית הספר היוקרתי הצרפתי ENS (אקול נורמל סופרייר), אולם אלו “נדחו” ללא הסבר. מלבד זאת לא נשמעו תגובות רשמיות לדבריה, כמו למשל של בכירי הממשל הצרפתי או עמיתיה באקדמיה - על אף שלא מצאה לנכון להתייחס לאנטישמיות הגואה באירופה או לסבלם של הקורבנות הישראלים במלחמה.
