הוועדה שפרסמה את מסקנותיה אישרה אתמול את התחושות הקשות שלנו בנוגע לשאלת האחריות. אסון כמו זה שאירע במירון ולקח מאיתנו את אבא שלנו משה צרפתי ז"ל, אירע בלילה אחד בודד – אך יש לו שורשים יותר עמוקים.
קיימים כמה מעגלי השפעה, אחריות ואשמה: המעגל הפקידותי, המעגל הפיקודי והניהולי. הם אלה שאישרו את אותה הילולה. ויש גם את המעגל המדיני ששם בין היתר נמצאים השרים האחראים וראש הממשלה. לאורך השנים התריעו בפניהם מפני אסון, הם היו מודעים לגודל הסכנה אך הם החליטו במודע לטמון את הראש בחול.
הגענו לוועדת החקירה בתחושות מאוד קשות, וכעת, כשהתפרסם הדוח, הייתה ירידת מתח. עצם הטלת האחריות זה כבר הישג. העובדה שהופקו מסקנות איך יש לנהל אירועים המוניים, זה גם דבר טוב ואני מקווה שמפה והלאה לא ייפקדו אותנו עוד אסונות שכאלה. באשר לקבלת האחריות, אני סבור שכל אחד מבעלי התפקידים שנמאים כעת בדוח הוועדה ולא לוקחים חלק במאמץ המלחמתי חייבים להתפטר.
במובן מסוים, פרסום הדוח מכאיב, רק אתמול קיבלנו את האסמכתה הרשמית לכך שהיו כל כך הרבה תמרורי אזהרה שיכלו למנוע את מותם של 45 בני אדם, מתפללים.
את הזמן אי־אפשר להחזיר לאחור והדוח לא מקל על הכאב, אך הוא מספק תחושה של סגירת מעגל. אנחנו חיים מאז בצל האסון. כל דבר שאנחנו עושים, תמיד יש מחשבה איך אבא היה מגיב. יש הרבה זיכרונות ומדברים עליו כאילו הוא חי. הוא מאוד נוכח מאז שהלך.
הביאה לדפוס: נינה פוקס
