האסון במירון היה רגע שפל עבור משטרת ישראל - אחד מני רבים - שגבה את חייהם של 45 בני אדם. לפניו ואחריו היו אירועים אחרים בעייתיים נוספים: ההטרדות המיניות שהביאו לפרישת בכירים; חקירות נתניהו שהוכתמו בתרגילים מלוכלכים; המאבק הכושל בפשיעה בחברה הערבית; הפעלת אלימות קיצונית בהפגנות חרדים; ולעומת זאת ההפגנות בקפלן, שבהן התחושה הייתה שהמשטרה לא ממש רוצה ולא מצליחה לפזר את ההפגנות.
בשנים האחרונות כמעט לאף מגזר בישראל לא היה דבר טוב לומר על המשטרה - אבל כל זה השתנה ב־7 באוקטובר. דווקא האירוע הטראומטי ביותר בתולדות המדינה הוא האירוע שהחזיר את הכבוד והצבע ללחיים של משטרת ישראל. לא עוד השוטר אזולאי התמים והשלומיאל, גם לא השוטר המושחת מ"מנאייכ". זן חדש של שוטרים נולד ב־7 באוקטובר: שוטרים שהקריבו את חייהם בלי להסס, שוטרים שחתרו למגע ללא פחד. שוטרים מחומשים היטב מהיס"מ ושוטרים קהילתיים שלגופם אקדח בלבד. באותה שבת ארורה, משטרת ישראל הבינה טוב יותר ומהר יותר ממערכת הביטחון את גודל האירוע.
וזו גם הייתה תזכורת לכך שכלל מחדליה של משטרת ישראל לא מגיעים לקרסולי המחדל של מערכת הביטחון ב־7 באוקטובר. שרשרת ארוכה של רמטכ"לים בינוניים, שפיתחו מחשבה בינונית וקידמו אנשים בינוניים; תפיסות עולם רדיקליות שחדרו למערכת הביטחון ללא מפריע; ויתור מודע על ערכי ההכרעה והניצחון ושגיאות רבות נוספות שלעולם לא ייחקרו כמו שצריך - כל אלו תרמו לתגובה הרפה ב־7 באוקטובר לאירוע שבו נרצחו כ־1,200 אזרחים ביום אחד. זה בערך 26 פעמים אסון מירון.
ובכל זאת, גם היום, היחס כלפי מערכת הביטחון הוא סלחני הרבה יותר מאשר כלפי משטרת ישראל. אלופים בדימוס ומומחים בכאילו, שהיו חלק מהקונספציה, מתראיינים ללא הפסק. בימים אלו ממש גם ממנים את הפיקוד הבכיר של צה"ל, ללא שום פיקוח ובקרה ובשקט יחסי מהתקשורת. שמות של קצינים בכירים לשעבר עדיין מועלים כמי שיכולים למשוך מנדטים מהציבור. עולם כמנהגו נוהג: ההערצה העיוורת לגנרלים בינוניים נמשכת.
וזה לא שמשטרת ישראל מושלמת. סביר להניח שרצף הכשלים שתוארו לעיל עוד יפגשו אותנו בעתיד בצורה כזו או אחרת. מח"ש הוא ארגון מקולקל, והפיקוד הבכיר במשטרה כנראה אינו איכותי כמו דרג השטח. אבל אי־אפשר שלא לתהות על היחס המקל יחסית כלפי מערכת הביטחון אל מול הקלות שבה חובטים במשטרה. לא מן הנמנע שההיבט הוא סוציולוגי: בעוד שהפיקוד הבכיר בצה"ל מזוהה בעמדותיו דווקא עם ישראל הראשונה והשמאל, הרי שמשטרת ישראל נתפסת - לא בצדק - כמפלט של אוכלוסיות מוחלשות יותר, ישראל השנייה.
וכשזה המצב, שום דבר לא ישתנה. רק אתמול אמר ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן שהרשות הפלסטינית היא נכס, ועורר צורך להגיד ברכת הגומל. אם זו המחשבה השלטת בקרב בכירי מערכת הביטחון, אין כל הצדקה למעמד הגבוה שממנו היא נהנית ביחס למשטרה. הוכחה נוספת לכך ניתן למצוא בהיעדר הביקורת המוחלט על בג"ץ בהקשר של אסון מירון, על אף חלקו החשוב כמי שמנע את הפקעת האתר. כן, יש תחלואים במשטרת ישראל, וקל לחבוט בה. נראה אתכם חובטים באסתר חיות.
