1. סגנית נשיא ארצות־הברית קמלה האריס אמרה אתמול שחשוב מאוד להבחין בין אזרחי ישראל לממשלת ישראל. בכך, היא מוציאה את העצבים שלה על נתניהו וחבורתו, ולמעשה אומרת שהישראלים והפלסטינים זכאים לחיות ברמה סבירה יותר.
בינתיים, מטוסים של צבא ארצות־הברית מצניחים סיוע הומניטרי לעזה, והנשיא האמריקאי ביידן מכריז על הקמת רציף בנמל עזה - רק משום שנתניהו לא השכיל להפנים עד כמה "היום שאחרי" מטריד את הקהילה הבינלאומית, שלא מוכנה לצפות במיליוני עזתית שסובלים מרעב וממחלות.
המסקנה הבלתי נמנעת בעולם היא שישראל הולכת עם הראש בקיר, בלי תוכנית ובלי תכלית. גם אנחנו יכולים להסכים עם האריס: אסור להתבלבל בין אזרחי ישראל לבין העומד בראשות הממשלה, שקנה מחמאס "שקט תמורת שקט" בעשרות מיליוני דולרים מקטאר, ואחראי לטיפוח המפלצת שהכריזה ב־7 באוקטובר על מלחמת השחרור של פלסטין.
אין שום צורך בוועדת חקירה - הכל גלוי, הכל מובן לכל אחד מאיתנו. אם נותרה בו טיפה של יושרה והגינות, נתניהו חייב לפנות את מקומו.
2. דקות אחדות אחרי הדיווחים הראשונים על הירי בראש הממשלה המנוח יצחק רבין, קיבל אחד ממאבטחיו טלפון מאחותו. "תשמע אותי", היא אמרה לו, "מרגע זה, אתה לא מדבר עם אף אחד בלי נוכחות של עורך דין".
נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי בשבוע שעבר את חשיפת "ידיעות אחרונות" ו־ynet על כך שעם תחילת התחקירים בצה"ל, חיילים וקצינים נעזרים בליווי של עורכי דין. תרשו לי להציע הצעה שאין לה סיכוי להתקבל: כל הבדיקות והתחקירים ייעשו בלי עורכי דין. כך גם בוועדת החקירה שתקום. משום שעורכי הדין יגיעו לשם שלא על מנת ללמוד מה קרה ומה נדרש לתקן, אלא לשם הצלת שולחיהם בלבד. להקות עורכי דין יסתערו על הוועדה, שדיוניה לא יסתיימו בזמן סביר.
יקרה מה שיקרה, נתניהו לא יתפטר. הוא מתחזק את ממשלת ה־64. נותרה רק השאלה איך תימצא הדרך לסיים את הפארסה הזו. ליברמן מבטיח בשיחות סגורות שהבחירות יוקדמו לחודש יוני - אז נשאל אותו ביולי מה קרה.
3. ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן הציע שמי שאינו משרת בצה"ל או בשירות לאומי לא יוכל לבחור או להיבחר. זאת ועוד, הוא לא יזכה לקצבות מקופת המדינה. עכשיו לך תמצא ממשלה שאין לה סיכוי להיבחר בלי החרדים, ותסכים לבצע את ההצעה הזו.
4. קשה למצוא מענה הגיוני להתנפלות עלינו מכל עבר. דוד בן־גוריון חשב שנשק גרעיני ישיג לנו הרתעה, אבל האמת היא שהמתקפה ב־7 באוקטובר הוכיחה לנו שאין לנו הרתעה. הבעיות הקיומיות שלנו דורשות פתרונות אחרים.
5. הלילה נדע בכמה פסלי אוסקר זכה הסרט "אופנהיימר", על חייו של אבי פצצת הגרעין האמריקאית רוברט אופנהיימר. אופנהיימר התייסר עד יומו האחרון מההבנה שמעשה ידיו הציב בפני האנושות את הסכנה להשמדתה. בראיון שהעניק ב־1965 הוא תיאר איך חשו הנוכחים בניסוי הגרעיני הראשון, "טריניטי", שנערך ב־16 ביולי 1945: "היו אנשים שצחקו, היו אנשים שבכו, רובם שתקו. נזכרתי בשורה מכתבי הקודש ההינדיים: 'עתה הנני המוות, מחריב העולמות'. אני מניח שבדרך זו או אחרת כולנו הירהרנו בכך".
ואצלנו? אצלנו אף פעם לא התנהל דיון גלוי בשאלה איך, כמה והאם באמת נוכל להתגונן מכל הרע שאויבינו מתכננים לעשות לנו.
גם אנחנו יכולים להסכים עם האריס: אסור להתבלבל בין אזרחי ישראל לבין העומד בראשות הממשלה
