שישי, בוקר.
קצת קריר בחוץ. וקצת ציוצים. הטבע, הציפורים, אלה מסתבר נמשכים. היינו רוצים שיימשכו. זה באינטרס שלנו. למרות שליותר מדי מבינינו קרה משהו גדול מדי שמקשה על זה.
בערוץ 12, בתוכנית הבוקר של מעיין אדם וגלעד שלמור, יושבת נועם ויסמן. בדיוק אתמול הייתה אמורה להתחתן. הגיע מהר מדי התאריך, היא מציינת. הארוס שלה, רס"ן רז פרץ, גולנצ'יק מגדוד 51, בן 24 מעפולה, נפל בקרבות 7 באוקטובר.
היא נראית כמו ילדה. החיים רק התחילו לה. היו כבר מתוכננים לפרטים. ופתאום זה. כל כך לא הוגן.
אושר ביטון, יוצר וזמר מוכשר, כתב יחד עם שיר אוזן - שיר לזכר רז. "יש סיבה להכל", קוראים לו. בשיר הוא כאילו כותב מעיני הלוחם שבגן עדן אל ארוסתו שפה. "הלוואי תביני שאת יכולה להמשיך... וגם אם הכל אבוד אחרי שירד מבול תצאי לחיים חדשים בלעדיי".
מילים קורעות לב. בקליפ, שיצא יום קודם, מופיעה נועם עם שמלת כלה. ועכשיו, כאמור, היא באולפן. ראיון כן. עצוב. על המסך תמונות מהצעת הנישואים. מהרגע שרז כורע ברך. מהחיים שהיו אמורים, ולא יהיו.
ואז, אחרי שאושר שר לנועם באולפן, הוא עוצר, נשבר, גורם לפאנל שלם לפרוץ בבכי, ואז מבקש ממנה שתמשיך קדימה; אחרי שבשיר ביקש בשם ארוסה המנוח. ובין לבין גלעד שלמור אומר לנועם שעוד יהיו חיים, עוד תהיה אהבה.
ואתה מסתכל, ולא יכול שלא לשאול:
למה אנחנו ככה? מה הבאג בתוכנו שמקשה עלינו להיישיר מבט אל מציאות כואבת, וגורם לנו להפציר במישהי שאיבדה את האהבה הגדולה שלה, שצריך להמשיך, שתהיה עוד אהבה, שהיא רק צעירה?
לבני אדם קשה לשהות בכאב, אומרת לי מישהי חכמה. האינסטינקט הוא לנסות לבטל את הכאב. לחפש לו פתרון. ואישה צעירה, שבוקר אחד איבדה את אהבת חייה, זה כאב נורא מדי. כזה שקשה לנו לשאת. אז כדי שהכדור שלנו יוכל להמשיך להסתובב, והציפורים והכל, אנחנו מנסים ליישב את המציאות. לפחות בתוכנו.
ואז, מכל עבר, נועם מודה בראיון בקול שקט, היא שומעת אמירות של צריך להמשיך. חייבים להמשיך. עוד תהיה לך אהבה. רק שזה קיצוני מדי, היא מסבירה, "כל החיים שלנו היום מוכנים. הכל חיכה לנו מעבר לפינה, ספרנו את הימים".
באולפן יושבת גם מעיין אדם, שאיבדה את אחותה הקטנה מפל בטבח בנובה. היא יודעת שיש את הדיבורים על להמשיך, ויש את המציאות. ואלה אולי מסתדרים יחד יותר בקלות למי שאומר או שר אותם, פחות למי שחי אותם.
"בסוף זה הכל מילים יפות, וזה מוזיקה נעימה, ואת לא רוצה להמשיך", אדם מסכמת, "את רוצה אותו כאן כמו שאמור להיות".
בקטנה
יש משהו שגדעון אוקו מאסטר בו. ראיתם אותו בשישי מראיין בערוץ 12 את ילדי אשקלון? כל כך סבלני, ורגיש וישיבה מזרחית והכל. וזה אחרי שבפעמים קודמות ראיין את ילדי בארי ואת ילדי שדרות. איזה תקלה שמדי פעם צריך לראיין גם מבוגרים.
