הקרב במוצב פגה, הוא מוצב מגן בארי, היה אחד הקרבות הראשונים במלחמת חרבות ברזל. הוא נוהל על ידי 25 לוחמי פלוגה מבצעית ג' מגדוד 13 האגדי של גולני, שנלחמו ב־150 מחבלים. 13 לוחמי גולני נהרגו בקרב. אחד מהם הוא רועי פרי. נועה פיזיק (26), זמרת ויוצרת, בוגרת בית הספר למוזיקה "רימון", היא בת דודתו של רועי. את כאב האובדן היא יצקה לתוך שיר, שהחלה ליצור בכלל במסגרת טיפול פסיכולוגי שעברה. בזמנו היא כתבה בית אחד והלחינה אותו, אבל התהליך היה עצוב מדי עבורה, והיא הניחה את השיר במגירה. שנתיים לאחר מכן הוא התרחב לשיר אובדן וכאב אישי על נפילתו של רועי.
"התחלתי לכתוב את השיר בעקבות משימת כתיבה שקיבלתי להתמודדות עם אובדן. המשימה הייתה לכתוב מתוך מקום שאני פוחדת ממנו", היא מספרת.
ואז החיים זימנו לך חתיכת אובדן.
"כן", היא נאנחת, "לילה לפני כן, ההורים של רועי היו אצלנו בארוחת שישי ואמרו לנו שהוא נמצא במוצב פגה בעוטף עזה, אמור לסגור שבת, אבל יהיה לו אפטר שבוע אחר כך. בבוקר כל העולם שלנו התהפך. לקח לנו זמן להבין את חומרת המצב. רועי לא ענה יומיים ולא ידענו מה איתו. רק אחרי יומיים קציני הנפגעים הגיעו למשפחה להודיע להם".
ומתי את חוזרת לכתוב את השיר?
"ניסיתי לכתוב שיר על רועי ולא הצלחתי כי זה היה לי טרי מדי. ואז התחיל להזדמזם לי השיר שכתבתי שנתיים לפני כן שכתוב בלשון נקבה; "לָךְ, אַתְּ", ופתאום הבנתי אותו אחרת, ובא לי הבית השני על זה שחווינו את ארוחת השישי בלעדיו, עם המילים 'ארוחת שישי ראשונה בלעדיך'. זה מספר את ההתמודדות שלנו כמשפחה עם האובדן".
לא רק שלכם. ארוחת שישי היא הדבר הכי ישראלי.
"נכון. כולנו מבינים את המילים ומרגישים את ההיעדר. חשוב לי להגיד שרועי היה מאוד חייכן, מאוד אופטימי, בחור מצחיק, וחשוב לנו דווקא מהמקום הזה לשמר את הדמות שלו. זה חשוב להורים שלו, רונית ועופר, ולאחים שלו – אחיו התאום, איתי, ואחיהם הבכור, עידו. הסלוגן שהם בחרו שיעזור להם להתמודד זה 'לחייך אל הקושי' כי רועי תמיד חייך, גם מול קשיים ואתגרים. הוא ניגן בתופים ותמיד הצחיק אותנו כשניגן בחלילית מהאף. הוא היה בחור עם מלא הומור, ואנחנו מתגעגעים אליו בכל יום שעובר". פיזיק מודה: "התקשיתי לכתוב שיר ספציפית על רועי. הכל הרגיש לי אישי וטרי מדי. אז 'ניפגש יום אחד' הוא ההתחלה, ואני בטוחה שבהמשך אמצא את המילים לשיר שכל כולו רועי הגיבור".
יש הרבה יצירות שמנציחות חיילים שנהרגו. מבחינתך זה שיר הנצחה?
"זה שיר עידוד למשפחות שאיבדו מישהו. אנחנו בתקופה שבה כל כך הרבה מתמודדים עם אובדן של בן משפחה, וזה מדבר לכולם".
כמה ימים לאחר ההלוויה של רועי, נועה התגייסה למילואים במחוז צפון של פיקוד העורף, שם היא משרתת כקצינת הסברה. "כבר חמש שנים אני קצינת הסברה בפיקוד העורף", היא מספרת, "אני סרן במילואים, וב־7 באוקטובר ישר הוציאו לנו צו 8. הגעתי לבסיס והתחלנו לעבוד". את המילואים היא סיימה לפני כמה ימים, וחזרה לחיים שאיכשהו אפשר לכנות אותם כשגרה לצד זוגתה טל, סטאז'רית ברפואה.
נועה מתמסרת עכשיו ללימודיה כסטודנטית בשנה א' באוניברסיטת תל־אביב. "זה בעצם השבוע הראשון שבו אני מגיעה ללימודים כמו שצריך – והשבוע הבא יהיה השבוע האחרון שלי בסמסטר", היא מספרת, "הגעתי כל שבוע לגג יום־יומיים של לימודים, ובערב הייתי חזרה בבסיס. בין לבין אנחנו, הסטודנטים במילואים, השלמנו את החומרים. חשוב לי לציין את התמיכה של האוניברסיטה ושל החבר'ה שלי ללימודים, שעשו הכל כדי שנצליח להשלים את החומר".
ועכשיו המשימה העיקרית שלה היא ללוות את השיר, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם והיא מקווה שייכנס ללבבות. היא גם מבטיחה, כאמור, שעוד תכתוב בעתיד שיר שיוקדש בלעדית עבור רועי "כי פשוט מגיע לו שיהיה שיר שיספר מי הוא היה".
ומה התוכניות לעתיד מבחינה מוזיקלית?
"אני רוצה להמשיך את ה־EP – אלבום קצר – שהתחלתי להפיק כשלמדתי ברימון. האלבום ייצא בקיץ, בהפקה של תום רוזנברג שהפיק גם את השיר הראשון. השירים ידברו על החוויה האישית שלי מכל מיני זוויות, על ההתמודדות שלי עם OCD".
שוב את נוגעת במשהו שמדבר לרבים.
"כן. בתכלס אני חושבת שכולנו בתקופה של יותר לחץ, חרדה, מחשבות שלא קל להתמודד איתן, ועל זה מדבר האלבום הקצר, על חוויה של התמודדות עם אתגרים ביומיום. הוא מאוד קטן, עם הרבה כנות".
והיצירה היא הדרך שלך להתמודד.
"היצירה היא הדרך שלי להתמודד בכללי עם היומיום".
