מוצאי שבת האחרונה היה ערב מדמם שבו נרצחו חמישה אזרחים ערבים במקומות שונים. שני גברים מהנגב נורו למוות בתחנת דלק באזור התעשייה של ערד. זמן קצר קודם לכן נרצח בעיר מגאר פטין קיזל, כבן 30, בן דודו של ראש העירייה הנבחר תאיר קיזל. בהמשך הערב נמצאה גופתו של כרסמי אבו־מוך, שנורה במכונית בכביש 9 ליד באקה אל־גרבייה, ובנוסף גבר נורה למוות ברכב בכפר ירכא שבגליל המערבי. בזמן כתיבת שורות אלה נודע על עוד מקרה רצח בבאקה אל־גרבייה. מתחילת שנת 2024 נרצחו 38 בני אדם בחברה הערבית.
המשטרה, שאמורה לדאוג לביטחון האזרחים, ממשיכה להפקיר את האזרחים הערבים באופן שיטתי, דבר המביא לעלייה חסרת תקדים במספר אירועי הרצח. במחקר חדש של מרכז טאוב נותחו מקרי הרצח בישראל (שאינם תוצאה של אירועי טרור) לפי קבוצות אוכלוסייה ובהשוואה בינלאומית, ונמצא כי אם החברה הערבית הייתה מדינה, היא הייתה במקום השלישי רק אחרי קולומביה ומקסיקו, על פי מדד זה, מבין מדינות ה־OECD. לצד נתוני הפשיעה החמורים, אחוזי פענוח מקרי רצח על ידי המשטרה ורשויות אכיפת החוק נותרים נמוכים, ושיעור כתבי האישום שהוגשו בעבירות ירי מתוך תיקי החקירה שנפתחו נותר מזערי (מבקר המדינה).
ומה בוחרת משטרת ישראל לעשות? דובר המשטרה לחברה הערבית מפרסם סרטון שדורש מההורים לחנך את הילדים במקום לתת תשובות לתפקוד המשטרה לאחר כל אירוע רצח ואלימות, סרטון שבעיניי מתנער מאחריות להגן על ביטחונם של האזרחים הערבים.
אוזלת היד של המשטרה היא אחת התוצאות של מסע ההפקרה וההזנחה השיטתי מצד ממשלות ישראל נגד החברה הערבית. מדיניות זו התחזקה תחת הממשלה הנוכחית, הדוגמה הכי בוערת ועדכנית היא הקיצוץ המתוכנן של 15 אחוז מתוכניות החומש לחברה הערבית - כולל התוכנית המיועדת לטיפול בפשיעה ובאלימות. מדובר על קיצוץ גדול פי שלושה מהקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה. להחלטה זו אין כל טיעון הגיוני מלבד פגיעה מכוונת בחברה הערבית. ראוי לציין, כי החלטות הממשלה הנפגעות מהקיצוץ מיועדות למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית ולצמצום פערים לאחר עשרות שנים של אפליה בתחומי חינוך, בנייה, תחבורה, תעשייה, צעירים חסרי מעש, הכלה פיננסית ועוד. חשוב גם לזכור שרק טיפול עמוק ורחב בתחומים אלו יביא לצמצום המעורבות בפשיעה בכלל ופשיעה מאורגנת בפרט.
כיום, תוכניות ממשלתיות משמעותיות לחברה הערבית, ביניהן תוכנית "עוצרים את הדימום" למשל, עומדות בפני כישלון, הן בשל הקיצוצים בתקציבים והן בשל אי־שיתוף פעולה מצד המשטרה, שאמורה להיות עסוקה מאז 7 באוקטובר בהחזרת תחושת הביטחון ועסוקה בחימוש בלתי פוסק ובלתי אחראי של אזרחים יהודים מצד אחד, מפקירה מהצד השני עוד יותר את היישובים בחברה הערבית שמשלמים את המחיר הכבד ביותר.
צמצום תופעת הפשיעה המאורגנת והאלימות החמורה בחברה הערבית דורש מאמצים רבים מצד המשטרה וזרועות האכיפה ומצד הממשלה. רק פתרון הוליסטי ומעמיק יביא למיגור הפשיעה. על הממשלה וכל הרשויות הרלוונטיות לפעול ביחד, להקצות משאבים ותקציבים לתחומי חיים בסיסיים בחברה הערבית, לקחת אחריות ולהתחיל לאכוף את החוק נגד עבריינים על מנת להרתיע פושעים אחרים ולמנוע את הרצח הבא.
הכותבת היא רכזת הפרויקט למאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית בעמותת סיכוי־אופוק, המקדמת שוויון וחברה משותפת לאזרחים הערבים והיהודים במדינה
