אם רוצים לדעת מהו הלך הרוחות הכללי בשדרות, אפשר פשוט להיכנס למכולת של פרוספר פרץ ברחוב מבצע סיני בעיר, ושם למצוא את כל התשובות. אם המכולת, אחד מסמליה של העיר, פעילה ומלאה בתורים של אנשים ליד הדלפק, אפשר להניח שהעיר חזרה לעצמה.
בשבועיים האחרונים, מאז שאלפי תושבים בשדרות חזרו לעיר, גם המכולת של פרוספר התמלאה מחדש בלקוחות. עד אז, נרשמה תנועה דלילה של קונים. פרוספר, למרות המלחמה, המשיך להפעיל את המכולת שלו, שנתנה שירות למספר בודד של אנשים בעיר שנשארו. "הלקוחות חזרו, זה עולם אחר עכשיו. כל הפרצופים המוכרים חזרו לחנות וזה משמח אותי. אני עבדתי כל תקופת המלחמה, למרות שהבית שלי נפגע מרקטה. לא ויתרתי ולא עזבתי את העיר".
המכולת של פרוספר עברה אליו בירושה מאביו דוד, שעלה ממרוקו, והוא ממשיך להפעילה כבר עשרות שנים. אביו היה מוכר את המצרכים הבסיסיים, שהיום כבר רוכשים בסופרים הגדולים. אבל פרוספר עשה מהלך מבריק, ששילב גם מנוף כלכלי וגם אהבה מיוחד שלו: בשרים. בתוך המכולת פינה קטנה מיוחדת לבשרים, מיני־קצבייה, שפרוספר הוא היחיד שמפעיל. מאז שהיה ילד אהב לאכול בשרים על האש, יש לו חוש טוב וספקים מיוחדים שהוא עובד איתם. כל לקוח שמגיע למקום ומתעניין בבשרים, פרוספר גם נותן לו עצות טובות כיצד להכין את הבשר שבחר על המנגל או בתנור. המכולת של פרוספר פתוחה כל יום משבע בבוקר עד שמונה בערב, למעט הפסקת צהריים בין 16:00-14:00.
דודו פרץ, בנו של פרוספר, שעד לפני מספר ימים שירת במילואים ומפונה עם משפחתו לקריית־גת, סיפר: "המכולת של אבא היא הראשונה בעיר שהוקמה בשנות החמישים, ומאז היא פועלת מתחת לבית של ההורים. בשבוע השני של המלחמה הרקטה פגעה בבית של ההורים ונגרם גם נזק לחנות. ההורים שלי התפנו לשבוע אחד בלבד, לאילת, אבל גם בשבוע הזה אבא לא הפסיק להתלונן שהוא רוצה לחזור לחנות ונסע פעמיים לשדרות לטפל בענייני החנות. אבא תמיד אומר שלא משנה מה קורה, הוא לא עוזב את העיר. עכשיו הוא עובד כרגיל, יש תנועה בעיר, ויש גם הרבה אנשים במכולת. אני עוד לא חזרתי לעיר, למרות שאני מאוד רוצה. אני לא מרוצה מהמצב, ואני לא אחזור בכל מחיר. משהו חייב להשתנות. אנחנו לא מוכנים יותר לשלם את המחיר בגלל המצב הביטחוני".
