אורלי, אמא של דניאלה גלבוע, שירה, אמא של לירי אלבג, וד"ר איילת לוי־שחר, אמא של נעמה לוי, השתתפו בוועידת הנשים של “ידיעות אחרונות” ו־ynet וסיפרו על המאבק המתמיד לשחרור הבנות שלהן. "בשבילי כל יום מחדש מתחיל 7 באוקטובר", אמרה ד"ר לוי־שחר.
"הבת שלי נעמה, בת 19, נמצאת בשבי חמאס 157 ימים", סיפרה. "אני כאמא צריכה להיות חזקה, להחליט כל בוקר מחדש שאני קמה, שאני שם בשבילה, בשביל הילדים האחרים, להמשיך להאמין ולעשות ולהילחם. אנחנו צריכות להתמודד עם הכאב כל יום מחדש".
גם לירי אלבג ציינה לפני חודש יום הולדת 19 בשבי. "להיות אמא של חטופה זה להיות אמא לביאה", אמרה אמה שירה. "אנחנו תמיד אמהות לביאות, אבל עכשיו אנחנו נלחמות על החיים של הבנות שלנו. אין בית. אין משפחה. אין ארוחות שישי ואין שבתות כמו שהיינו רגילים. הכל זה רק עשייה ומלחמה. אני יצאתי לקרב על לירי ועל הבנות ועל כל החטופים. אנחנו במלחמה על החיים שלהם".
"ב־7 באוקטובר החיים נעצרו", סיפרה אורלי גלבוע, אמה של דניאלה. "הזמן עובר, אבל זה כאילו נשארתי שם. לפעמים כשאני כותבת את התאריך 2024 אני אומרת 'רגע, עברנו שנה?'. אני עוד ב־2023. אני כל הזמן בריצה ועשייה. זה חלק מההתמודדות שלי עם המצב. אם אני רגע אחד נחה אני נכנסת למחשבות ולבכי. שואלים אותי אם חזרתי לעבודה. לא, אני עובדת בלהחזיר את הבת שלי".
אלבג: "אני פונה לראש הממשלה ולחברי הקבינט. אין לנו ספק שעושים, אבל במבחן התוצאה - הבנות לא פה והחטופים לא פה. הם צריכים להיות כבר בבית".
מה הכי מפחיד אתכן?
לוי־שחר: "הכל מפחיד אותנו. כל מה שקורה, כל הפגיעות המיניות. כל היום זה במחשבות, זה רץ, אנחנו אפילו מפחדות לדבר על זה בקול רם".
גלבוע: "לכל זה קדם אירוע קשה מאוד שהבנות שלנו עברו באותו יום, החטיפה עצמה. ראיתם את הבעתה בעיניים שלהן. כל ה־157 ימים האלה התחילו מאותו יום קשה שהן עברו, וכמה הנפש שלהן נפגעה באותו יום. ולזה להוסיף את כל מה שעובר עליהן שם, שמזיזים אותן ממקום למקום ותנאים קשים של חוסר במזון ובמים. לחשוב על ילד, ילדה, שצריכים לעבור את החוויה הזו יום־יום, שעה שעה. ולזה להוסיף את הרגישות שלהן כבנות צעירות וכל מה שמשתמע מכך, מה שעולה עכשיו מהדוח של האו"ם. אלו מחשבות קשות מאוד".
לוי־שחר: "הסרטון האחרון שאני ראיתי בו את נעמה זה הסרטון שכולכם מכירים ומכירות, של החטיפה של נעמה מהג'יפ, נסחבת בברוטליות למושב האחורי, בפיג'מה, יחפה, אזוקה, פצועה, אבל אני רוצה להגיד לכם מה מפחיד אותי מאוד. שבהרבה מובנים זה נכנס לאיזושהי שגרה, והסרטון המוכר הזה והזוועות האלו והידיעה שהילדות שלנו שם, לא מפריע לכולנו להיפגש ולאכול סושי ולהרים כוס יין ולתכנן אירועי חג פורים ויום העצמאות. הכל צריך לעצור שהן חוזרות, עד שכולם חוזרים".
מחר הן תיפגשנה עם רעיית ראש הממשלה. “אנחנו הולכות לדבר אל הגברת שרה נתניהו שהיא אמא קודם כל”, אומרת אלבג, “ולנסות לראות אולי אנחנו, כנשים חזקות ודומיננטיות, נצליח לחשוב על איזה פתרון אחר איך אנחנו גורמים לבנות כבר להיות בבית”. אתן חושבות שאם היו יותר נשים בהנהגה המשא ומתן היה נראה אחרת?
גלבוע: "אני חושבת שכן, ושבכלל אם יהיו יותר נשים בעמדות השפעה העולם ייראה אחרת, ויש הרבה נשים ראויות ומצליחות שגם עושות את זה".
שירה אלבג: "כן. אני גם חושבת שיש לנו כוח שאין לגברים, ויש לנו השפעה ויש לנו ראייה אחרת של הדברים".
לוי־שחר: "כן. אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הנשים שפגשנו בעמדות מפתח לעומת המון המון גברים, ובטח שבצוות המשא ומתן אין אף אישה. אני בהחלט חושבת שיש ראייה אחרת לנו כנשים, ושהיינו יכולות לתרום לכך שהאירוע הזה יסתיים יותר מהר”.
