כמו תמונה פנורמית פרוס שדה הקרב למרגלות חלון בית המג"ד של סיירת גבעתי. שכונת חמד שבצפון מערב חאן־יונס, במקום שבו היו פעם היישובים קטיף ונצר חזני, התרוקנה מאזרחיה, ובתוך הבניינים בני שש הקומות מתנהלת לחימה עיקשת.
אנחנו משוחחים עם מפקד הסיירת סא"ל זיו כשלחדר נכנס קצין עם שני רובי קלצ'ניקוב. הם נמצאו כמה דקות קודם לכן בבניין הסמוך, שהלוחמים מטהרים קומה־קומה, חדר־חדר. "את השוואז והרימונים אנחנו מפוצצים, נכון?" שואל הקצין. "כן", אומר זיו. שוואז הוא מטען קלע קטלני. גם אותו מצאו הלוחמים בדירה שעד לא מזמן, אפשר להניח, גרו בה ילדים.
קצין נוסף ניגש אל מפקד הסיירת: "יש דמות חשודה ב־32, האיתור הכי ימני. צ'יטה רוצה לבצע פגז" (מספר הבניין ואות הקריאה של מחלקת הטנקים שונו מטעמי ביטחון מידע). זמן קצר אחר כך, לנגד עינינו, טנק יורה פגז לעבר הבניין החשוד. חולפות עוד כמה דקות וקול נפץ עז נשמע מתוך הבניין ממול. מתברר שהלוחמים נתקלו במטען שהוטמן בכניסה לאחת הדירות, ירדו שתי קומות - ופוצצו אותו.
אלה לא אירועים נדירים: הבניינים שעדיין עומדים על תילם מחוררים מירי טנקים, טילי נ"ט ומסוקי קרב של צה"ל, ומפיצוץ מטענים של חמאס. דירות רבות עלו באש וקירותיהן החיצוניים מפויחים. כך בגזרת סיירת גבעתי וכך בגזרות של מגלן ואגוז שפועלות כולן במסגרת צוות הקרב החטיבתי (צק"ח) של מח"ט הקומנדו אלוף משנה עומר כהן. טיהור של בניין אחד, שבו 24 דירות, מצריך פלוגה שלמה. "אין כאן בית שלא מצאנו בו אמל"ח ושלא נתקלנו בו במחבלים, כולל פעילי נוח'בה שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר", מספר המח"ט. לפני כמה ימים, באחת הדירות, נתקלו הלוחמים במחבל מסתתר מאחורי אמו ואחותו ויורה מעל ראשיהן. גם סיטואציות כאלה, מספרים המפקדים, אינן נדירות.
בחלון החדר שבו אנחנו נמצאים עכשיו, שניים מלוחמי סיירת גבעתי תופסים עמדה ומחפים החוצה. "איבדתי שני חברים לצוות, נריה בלטה ועידו זריהן זכרם לברכה", מספר אביחי מקריית־ים. "אני מוכן להילחם עד טיפת הדם האחרונה כדי שהמשפחות שלהם יידעו שהם לא נפלו סתם".
איך המורל בצוות?
"מי אנחנו שנתלונן? 1,400 ישראלים נרצחו ונהרגו. המשימה שאנחנו עושים זו זכות שנפלה בחלקנו". אם תשאלו את הורי הלוחמים, שלא ישנים לילה שלם כבר חמישה חודשים, כנראה שתשמעו תשובות מעט שונות.
15 מלוחמי סיירת גבעתי נפלו במלחמה ועשרות נפצעו. "כל שדרת הפיקוד שלי נפגעה", מספר סא"ל זיו. "יש לי מ"פ הרוג, רס"ן יהודה כהן ז"ל. מ"פ נוסף עדיין מורדם ומונשם. יש כאלה שהספיקו להיפצע כבר פעמיים ולחזור להילחם".
מפקד חטיבת הקומנדו איבד במלחמה 37 חיילים וקצינים – מהיחידות האורגניות שלה (דובדבן, מגלן ואגוז) ומאלה שסופחו אליה. בקרב לכיבוש שכונת חמד נהרגו לוחם עוקץ סמ"ר דויד ששון ז"ל (21) ומפקד החפ"ק של מח"ט הקומנדו רס"ן (מיל') עמישר בן דוד ז"ל (43). "עמישר, גיבור ישראל, נפל ביום שישי האחרון בזמן שחתר למגע", מספר אל"ם כהן. "הוא היה לוחם מגלן ונווט במקצועו, אדם שכל עיסוקו בחיים זה נתינה לאחר. חשוב לי להביע את תנחומיי העמוקים למשפחתו ולשאר המשפחות השכולות. אנחנו כל הזמן חושבים עליהן והאובדן קשה לכולנו".
חטיבת הקומנדו, הכפופה לאוגדה 98, כוללת כמה מיחידות העילית של צבא היבשה. שתיים מהן – מגלן ואגוז, נלחמות כעת בשכונת חמד, ואילו דובדבן פועלת ביהודה ושומרון. את מפקד מגלן סא"ל א' פגשנו בכניסה לבית שזה עתה טוהר. 20 מטרים לפנינו החלו אנשיו, יחד עם לוחמי עוקץ וכלביהם, בכיבוש בניין נוסף. הרעש מסביב מחריש אוזניים – צרורות ירי, פיצוצים ואש צלפים. סא"ל א' מציג לנו את סרן י' ואת סרן ב'. "יש לנו את המפקדים והלוחמים הכי טובים", הוא מתגאה.
באחת הדירות, מתחת למיטה, מצאו השבוע סרן י' וחייליו רובה מיקרו־תבור צה"לי. "לאחר בדיקה התברר שזה הנשק של מח"ט הנח"ל אלוף משנה יהונתן שטיינברג ז"ל, שנהרג ב־7 באוקטובר", הוא מספר. סרן ב' מוסיף: "עיקר הבעיה זה המטענים, שנמצאים בכל בית. כולל חדרי ילדים ממולכדים. זה מקשה מאוד על הלחימה".
על המדרכה זרוקה חוברת לימוד אנגלית מבית ספר של אונר"א. "Many people love chocolate", נכתב באחד הדפים. אפשר להניח שהילדים שחיו כאן אוהבים שוקולד, ודווקא בימים אלה, כשקשה לחוש אמפתיה כלפי מי שתקפו אותנו באכזריות בלתי נתפסת, צריך לזכור שגם הילדים האלה הם קורבנות של חמאס.
