"גרניקה" הוא מיזם אינטרנט ספרותי קטן אבל יוקרתי, שחלק גדול מעובדיו עושים את תפקידיהם בהתנדבות. בחסות ההקצנה במחנה הפרוגרסיבי ביחס לישראל, האתר הפך למרכזה של סערה תקשורתית: הסופרת והמתרגמת הישראלית ג’ואנה חן כתבה בו מאמר על דו־קיום, וזמן קצר לאחר הפרסום הוא הוסר עם התנצלות.
במאמר, תחת הכותרת “מקצוותיו של עולם שבור”, כתבה חן על חוויותיה בניסיון לגשר על הפער עם הפלסטינים, כולל התנדבות להסיע ילדים מהגדה המערבית לטיפול בבתי חולים ישראליים, וכיצד קשה לה להמשיך בכך לאחר התקפת הטרור של 7 באוקטובר וההתקפות של ישראל בעזה. המאמר הוסר ובמקומו הופיעה הודעה שלפיה "גרניקה מתחרטת על פרסום הקטע הזה".
אחרי פרסום המאמר התפטרו 15 מתנדבים, כולל המו"ל השותפה של האתר מדהורי סאסטרי, שכתבה כי המאמר "מנסה לרכך את האלימות של הקולוניאליזם ורצח העם" וקראה לחרם תרבותי על ישראל.
חן אמרה ל"הניו יורק טיימס" כי מבקריה הבינו לא נכון את "משמעות החיבור שלי, שעוסק בהיאחזות באמפתיה כשאין הגינות אנושית באופק. זה קשור לנכונות להקשיב, והרעיון שלהישאר חירש לקולות אחרים משלך לא יביא את הפתרון“. חן הוסיפה כי עבדה על המאמר עם העורכת הראשית והמוציאה לאור של המגזין ג'ינה מור נגרמבה. "דרך מיילים ושיחת טלפון ארוכה קיבלתי את הרושם שהם מעריכים את החיבור שלי", אמרה, "לא הייתה שום אינדיקציה שהצוות מתנגד לפרסום".
הצעד של “גרניקה”, שמציג את עצמו כ"בית לרעיונות נוקבים ושאלות נחוצות", כל כך קיצוני ומסוכן, שהוא הוביל לתגובה חריפה מצד ארגון הסופרים החשוב PEN America. "אסור להסיר יצירה שפורסמה רק כי היא מעוררת סערה ציבורית או אי־הסכמה קשה", אמרה סאמר לופז, ראשת תוכניות הביטוי החופשי בארגון: "הלחצים על מוסדות התרבות בארה"ב ברגע זה הם עצומים. מי שיש להם שליחות לטפח שיח, צריכים לעשות זאת על ידי שמירה על החופש לכתוב, לקרוא, לדמיין ולספר סיפורים".
מייקל ארצ'ר, מייסד “גרניקה”, אמר ל”טיימס” כי המגזין יפרסם תגובה בימים הקרובים: "הזמן שאנו לוקחים לנסח הצהרה זו משקף הן את הבנתנו את חומרת החששות שהועלו והן את המחויבות שלנו לעסוק בהם בצורה משמעותית".
