במה שנראה כמו שידור חוזר מפחיד למאה שעברה, בכל רחבי אירופה מפלגות ימין קיצוני זוכות לתמיכה הולכת וגוברת. בגרמניה הסקרים מנבאים התחזקות, בפורטוגל כבר חלה עלייה במספר המנדטים בבחירות שהתקיימו השבוע ובאיטליה כמובן, הממשלה כבר מונהגת בידי ראשת מפלגת ימין קיצוני. השאלה שמעסיקה כעת את נבחרי האזור היא כיצד להגיב לכך.
בגרמניה, החשש העיקרי של הבוחרים הליברליים לפני הבחירות שיתקיימו בשלוש מדינות מפתח במזרח גרמניה, הוא לא רק מעליית כוחה של מפלגת הימין הפופוליסטית AFD, אלא מכך שהחברה האזרחית לא תגיב במחאה. הווה אומר: חשש שמפלגות דמוקרטיות ישברו את החרם על מפלגות הימין הקיצוני, יקימו איתן קואליציות וישתפו איתן פעולה.
בהתבסס על מקרים דומים באירופה, יש לבוחרים הליברליים ביבשת הרבה ממה לחשוש: בפינלנד ובשוודיה כבר קיימות ממשלות עם מפלגות ימין קיצוני בקואוליציה או שתומכות בקואוליציה מבחוץ. באיטליה כאמור ג'ורג'יה מלוני, אשת ימין קיצוני, מנהיגה את המדינה. בגרמניה כבר הסכימו השמרנים לשתף פעולה עם ה־AFD בקידום נושאים מסוימים.
ההצלחה של מפלגת הימין הקיצוני הפורטוגלית בראשות אנדרה ונטורה, פרשן ספורט לשעבר וקסנופוב, גזען ופופוליסט בהווה, בבחירות שהתקיימו בסוף השבוע בפורטוגל (המפלגה הכפילה את כוחה מארבעה מושבים בפרלמנט ל־48) הציפה את השאלה - האם לשתף פעולה עם הימין הפשיסטי או להחרים אותו כליל (או, הדרך השלישית: בדנמרק אימצו הסוציאל־דמוקרטים את רוב המדיניות של הימין הפשיסטי ובכך לקחו ממנו קולות).
מפלגות המרכז אולי מאוד רוצות לשמור על נתק מהימין הקיצוני, אבל הבוחרים לא משאירים ברירה: או כאוס של בחירות חוזרות, או לסתום את האף ולשתף פעולה עם הימין הקיצוני. בתחרות בין הרצון לשמור על אתיקה ומוסר, לבין הרצון של המועמד מהמפלגה הגדולה להיות ראש ממשלה, האגו כמעט תמיד מנצח.
בהולנד, נמשכות השיחות להקמת הקואליציה אחרי הניצחון של מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס. למרות הקשיים שהערים וילדרס הקיצוני במשא ומתן, ככל הנראה מפלגות המרכז יסכימו לתמוך בממשלתו בסופו של דבר. אתמול פורסם כי וילדרס עצמו יסכים לוותר על תפקיד ראש הממשלה, כדי לקבל חלק משמעותי בשלטון. בספרד הבטיחה מפלגת השלטון כי לא תשתף פעולה עם הימין הקיצוני, אבל עשתה זאת לבסוף בערים ובמחוזות.
שורה של משברים גלובליים, מהקורונה, דרך המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה, ההגירה, עליית האיסלאם הקיצוני והמיתון הכלכלי, הביאו למעבר של קולות רבים מהמרכז לימין. כיום זוכה הימין הקיצוני כמעט בכל מדינה ביבשת בלפחות ב־15 עד 20 אחוז מהקולות, מה שהופך אותו לבלוק כוח שאי־אפשר להתעלם ממנו במשא ומתן להרכבת קואוליציה.
זה התחיל כהצבעת מחאה נגד המיינסטרים והמפלגות הוותיקות שלא הציעו פתרון למשברים הקיימים, אבל הנרמול של הימין הקיצוני איפשר לציבור להיחשף להבטחות הפופוליסטיות והפשיסטיות מצידו ולתמוך בהן.
כעת, החשש הוא שהנורמליזציה תוביל ללגיטימציה: מפלגות הימין הקיצון יקבלו כספים, יותר תהודה בתקשורת, יותר תפקידים. הם יהפכו למיינסטרים.
