חברי כאח לי השופט סלים ג'ובראן, המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, שנלקח מעימנו זה עתה, היה בחייו סמל לערבי הגאה בערביותו, נוצרי הגאה במסורתו, ישראלי הגאה בישראליותו ושופט הגאה בתרומתו לעשיית הצדק.
בראש ובראשונה, הוא היה יהלום אנושי, בעל מזג נעים וחומל. לצד זאת התאפיין בשכל ישר, תכונה חיונית במקומותינו, ובמתינות טבועה. אלה עשאוהו אהוב על כל יודעיו, שליח ציבור נאמן לכלל הציבור, וכמובן למיעוטים שבתוכנו.
ידידותנו הקרובה נוצרה ונתגבשה מיום בו מונינו יחד לבית המשפט העליון, ובשלוש עשרה שנות כהונה בצוותא לא זזו ידינו זו מזו. בשיתוף פעולה מקצועי - גם כשחלקנו זה על זה - ובחברות אישית קרובה, בשיחות רבות מלב אל לב - וגם בחיבת ההומור. גם חלפו בינינו חמשירים לא מעטים בערבית ושמחתי שאישר בנאומו ביום פרישתו שלא מצא בהם שגיאות.
חייו משקפים תולדות משפחה ואיש בהיסטוריה המורכבת של ישראל וערביי ישראל, ושירות מפואר של 35 שנות שיפוט בכל הדרגות.
סלים נולד בחיפה למשפחה מארונית ששורשיה בלבנון, שחייתה שנים רבות בכפר ג'יש, גוש חלב הגלילית. אביו של סלים, אסעד, היה מזכיר בבית המשפט המנדטורי בחיפה אך במלחמת השחרור עזב עם משפחתו ללבנון. בשנת 1954 נקרא על ידי חברים לשוב, והיה למזכיר בית המשפט בעכו.
בבית אבא נזרעו בסלים זרעי המשפט. סלים עבד כעשור כעורך דין בעכו וב־1982 היה לשופט שלום בחיפה. לאחר עשור קודם לבית המשפט המחוזי, ויחלוף עוד עשור עד שיהיה לשופט הערבי הראשון במינוי מלא בבית המשפט העליון.
השופט ג'ובראן, שהיה בעל ידע משפטי רחב, ישב בדין בכל תחומי המשפט בעליון. הדבר הכרחי, אך חיבתו הייתה למשפט פלילי ומינהלי.
סלים היה רגיש מאוד לכבוד הבריות והדבר בא לביטוי באולם ובפסיקה. בדוננו בערעורים - בין שנתקבלו ובין שלא - הקפיד על כבודה של הערכאה הקודמת.
סלים היה תומך נלהב של שילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית. את כיבוד זכויות המיעוט ראה כמשתלב היטב בערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא שמח על כל מינוי של ערבי־ישראלי לתפקיד בכיר, ועל הרחבת ההשכלה בחברה הערבית.
סלים עמד בראש "קו המשווה", עמותה המקדמת שילוב אקדמאים ערבים, ולבקשתו החלפתיו בתפקיד עם ידידי פרופסור מוחמד ותד. דרכו של סלים הייתה הדרגתית, לא רדיקלית ולאומנית, למען שוויון ונגד אפליה, והוא קרא להנהגה הערבית ליתן חלקה במאמץ לשילוב. גישתו הייתה פרגמטית, "מענה רך ישיב חֵמה".
השוויון טעון מאבק, סבר, ומבחנו בתוצאה. הוא הרצה בארץ ובחו"ל בפני ציבורים שונים והיה שליח נאמן של המדינה ומערכת המשפט.
דרכו של שופט ערבי בישראל אינה קלה, הוא מתפקד כמובן ככל שופט, אך יש מי שיבחנוהו בשבע עיניים - במיוחד בבית המשפט העליון הנוגע בעצבים חשופים. השופט בן המיעוטים הוא שופט, אך במיוחד בבית המשפט העליון אינו משיל מעליו את אחריותו לשיתוף הישראלי. סלים שפט בכל תיק, לרבות תיקים ביטחוניים ותיקי שועי ארץ. אך לגבי כל שופט ניתן לשאול כיצד משפיע רקעו על עבודתו השיפוטית, לא כל שכן שופט הבא מחברת מיעוט - דתית או ערבית.
סלים, בלא סטייה מתפקודו המקצועי, נתן בדרכו השקטה ביטוי לערביותו הישראלית, במיוחד בתיקי בג"צים. נזדמן לי לצאת להגנתו כשעמד בכבוד בטקס בעת שירת התקווה אך לא שר, כשנשמעו קריאות פוליטיות להתפטרותו.
ישבנו יחד במאות רבות של תיקים אם לא למעלה מזה; כשניסה להציע פשרה בסכסוך בין שני בתי כנסת, אמרתי - ואהב לצטט זאת - "כמנהג ג'ובראן יהודאין", פרפרזה על דברי חכמים.
בדברי פרידתו מבית המשפט פרס סלים את משנתו השיפוטית והדגיש את כפל שליחותו - להכריע באופן צודק במחלוקות בין בעלי דין, ולהיות ככל יכולתו גשר לקירוב בין יהודים וערבים. כבן מיעוט, אמר, פיתח רגישות מיוחדת לחלש.
סלים גדל לתוך תפקידו, והוא מילא נאמנה את שליחותו, הילך בהצלחה ובכנות על חבל דק, לא הפך את כהונתו לקרדום לאומני אך נכון היה להיות במיעוט באשר לזכויות מיעוט, לפי מיטב אמונתו. סלים - עם נינה רעייתו המסורה, הורים למשפחה יפה - עמד באתגריו והיה יכול להם. התמודדותו עם מחלתו הייתה מופת לאורך רוח ותקווה. זכרו ברוך.
