ההיסטוריה, תגידו רגע, מי אחראי עליה?
אין איזה פרויקטור לאומי או משהו? נשלם לו. יעלה כמה יעלה. כסף כידוע זה לא בעיה אצלנו.
פשוט מתרחשת פה הרבה היסטוריה לאחרונה, כזאת שבטח נצטרך לחזור אליה מתישהו כדי להיזכר ולריב סביבה, כל מה שעושים עם היסטוריה. רק שלא ברור מי על העניין הזה.
אגב, איפה שמנו אותה, את ההיסטוריה שלנו? נו, מתוסבכת כזאת, מבט עייף, עיני חלב ודבש עצובות, מלאת צלקות; פה ושם נמשים, ים אירועים עגומים.
פעם היא הייתה נכתבת לתוך איזה בריטניקה לנוער או אנציקלופדיית אביב, ואף אחד לא היה מתווכח. סמכנו על אביב הזה, למרות שלא ידענו מיהו. אבל היום? היא יכולה להיות בכל מקום. מסתובבת לה מבולבלת, לא מסורקת, בכל הוויקפדיות; וכל אחד יכול לנסות לבחוש בה וללוש אותה לצרכיו.
ב"זמן שישי", שבערוץ 13, בכל אופן, ניסו להתחקות אחריה. הלכו לבדוק מה קורה במאחורי הקלעים של ערכי הוויקיפדיה האקטואליים.
מתברר שלכתוב היסטוריה לא פחות מסובך מלעשות אותה. ושאחרי המלחמה בשטח נפתחת מלחמה נוספת, הפעם בזירת הוויקיפדיה.
הכתב יוסף ישראל הלך לשוטט בין כמה מהערכים של ימינו, וצלל למאבקי הגרסאות. החל מסיפור הפרישה ממטה החטופים של ראש המטה רונן צור ועד הטרגדיה סביב הבית של פסי בבארי ומעורבות תא"ל ברק חירם; דרך טקסטים שמשתנים עשרות פעמים, לכאן ולכאן, בידי ידיים אלמוניות מכל עברי האינטרס. ידיים שבוחשות בהיסטוריה.
באותו זמן ממש, ב"אולפן שישי" של ערוץ 12, לי נעים הציגה את ממצאיו של תחקיר נוסף הנוגע לתא"ל חירם ולבית של פסי, שבו נהרגו 13 בני ערובה. נחשפו שם עוד פיסות מידע ועדויות שמציגות את מורכבות האירוע, ועוד מהרקע לירי פגזי הטנק אל עבר הבית.
אבל מה שהדהים הייתה תגובת משפחות הקורבנות בבית של פסי, שהובאה בסוף הכתבה: "כיוון שאף גוף רשמי לא יוצר איתנו קשר ואינו נותן לנו מענה, אנו גובים עדויות בעצמנו מכל מי שהיה מעורב באירוע".
מה שמלמד שגם היום, יותר מחמישה חודשים אחרי קרות הטרגדיה, על חקר ההיסטוריה שלנו, לפחות זו הנוגעת לבית של פסי, אמונה עיתונאית, ומשפחות המוטרפות מחוסר ידיעה מה אירע ליקיריהן. וזה עוד לפני שנריב על איך לכתוב את אותה היסטוריה.
מה שמחזיר לסיפור הוויקיפדיות בערוץ 13. בסוף, הכתבה של ישראל לא הייתה מעמיקה במיוחד. גם לא חידשה יותר מדי. הייתה בה רק תזכורת:
שיש היסטוריה ויש היסטוריה כתובה. אלה שני דברים שונים. ושמתחוללים פה קרבות נוספים. רק שהפעם החיילים הם האמת ותיעוד האמת. בהנחה שמישהו בכלל רוצה לדעת את האמת.
בקטנה
יושב החבר והאח והקוסם אייל ברקוביץ בפאנל "זמן שישי" בערוץ 13, וקובע שהכל טוב ברומן שבין קצין המודיעין של פיקוד דרום לבין הקצינה שתחתיו; ושאלה אנשים מבוגרים, אז מה הבעיה. "אסור לו לאהוב?" שואל. מי מתנדב מהקהל להסביר למר אהבה חופשית את הבעייתיות?
