בשעת לילה מאוחרת הרגישה פתאום בלצ'או קסאו כי בתה, היימנוט בת התשע, שנעדרת מזה שלושה שבועות, קוראת לה מלמטה.
היא ירדה בריצה לכניסת הבניין של מרכז הקליטה ברחוב צה"ל 9 בצפת, חיפשה אחריה בכל הרחוב וקראה לה בשמה פעם אחר פעם. בתה הבכורה, יירוסלם, רדפה אחריה וניסתה להסביר לאמה כי קריאותיה של היימנוט הקטנה לא הידהדו בשמי העיר הקפואה בשעת הלילה המאוחרת, זה היה רק פרי דימיונה ותקוותיה אבל בלצ'או חשה שיש כאן משהו מעבר. "אני מרגישה שהיא קוראת לי ומחפשת אותי", סיפרה לנו אתמול.
פרשי משטרה וכוחות מהיחידה המיוחדת ללוחמה בפשיעה של המחוז הצפוני המשיכו גם אתמול בחיפושים אחר הילדה, שאין כל קצה חוט שישפוך אור על נסיבות היעלמותה. הכוחות המחפשים מועטים יותר מאשר בימים הראשונים. החקירה עברה למישור מודיעיני יותר מאחר שאין פיסת אדמה בעיר ובאזור הסובב שעוד לא נסרקה על ידי אלפי המתנדבים שנזעקו לעזרת הילדה מאז שהיימנוט לא הופיעה חזרה לביתה הצנוע במרכז הקליטה. מפת הג’י־פי־אס של יישום החיפושים המיוחד שבו נעזרו מתנדבי "יחידת הכלבנים לישראל' כוסתה כולה בנקודות ציון וסימוני מקומות שאליהם הגיעו אנשי היחידה, אך לא מצאו כל זכר לילדה או רמז למקום הימצאה.
שלשום בערב ציינו בני משפחת קסאו שלושה שבועות להיעלמותה של היימנוט. "לא האמנתי שיעבור כל כך הרבה זמן ולא ימצאו אותה עדיין", משתפת בלצ'או. היא ביקשה להעביר באמצעותנו מסר לבתה הקטנה. "היימנוט ידעה לקרוא טוב", סיפרה, "ואם היא תקרא את הכתבה הזאת אני רוצה שהיא תדע שאנחנו מחפשים אחריה ומתגעגעים אליה מאוד. אני רוצה להודות לכל מי ששותף בחיפושים ומבקשת שלא יפסיקו לחפש אותה. אל תעזבו אותנו. תשתפו את התמונה ואת הפרטים שלה ברשתות החברתיות ובכל מקום. עכשיו, כשאין חיפושים בשטח כמו קודם, אני מקווה שהיא תהיה בתפילות של כולם, שהיימנוט לא תישכח".
בלצ'או לא איבדה את התקווה שבתה תשוב הביתה בשלום. היא מרגישה אותה בליבה, היימנוט נמצאת באופן חי ומוחשי במחשבותיה. "הלידה שלה הייתה מאוד קשה", היא מספרת, "מכל הלידות של ששת ילדיי, את הלידה שלה אני הכי זוכרת כי זו הייתה לידה עם צירים מאוד קשים, בתקופה לא פשוטה שבה עבדתי קשה. אני לא יודעת מה אספר לה כשאראה אותה. אני יודעת שבשבילי זה יהיה כאילו היא נולדה בפעם השנייה".
