בימים שחלפו מאז שחזרה לביתה במושב יכיני, מורן חג'בי, חברת המליאה במועצה האזורית שער הנגב, עדיין מנסה להתרגל למצב החדש.
"כששואלים אותי איך אני מרגישה, אני עונה 'תלוי באיזו שעה של היום'", מספרת חג'בי. "יש רגעים שאני בבית ומרגישה הכי טוב, ויש רגעים שאני בחוץ מוצפת ברגשות ופחדים. ככה זה כל הזמן, אני נעה בין רוגע של בית ופחד ממה שעתיד לבוא".
חג'בי, בעלה ושני הבנים (8, שנה וחצי) חזרו הביתה למושב, עם כל קהילת מושב יכיני שהתארחה בכפר המכביה. מלבד היותה חברת מליאה ברשות המקומית, חג'בי גם חברה בוועדה החקלאית ובוועדת הכספים. במהלך המלחמה היא הייתה שותפה לניהול המשבר הגדול שפקד את הרשות המקומית הקטנה. "רוב הקהילה ביכיני חזרה, למעט בודדים", היא אומרת. "חזרנו בלב כבד, זו האמת, אבל כמה אפשר להיות מחוץ לבית? זה לא אנושי. חיכינו שבתי הספר והגנים ייפתחו, וזה נתן לנו תמריץ. חלק גדול מהעיכול של האירוע הזה קורה רק עכשיו, כשאני בבית. פתאום זה מחלחל, כל מה שעברנו פה. כל התקופה הזו ביקרתי רק פעמים במושב".
שישה תושבים ממושב יכיני נרצחו ב־7 באוקטובר. למרות הכאב, התושבים בחרו לחזור הביתה. מורן, בתוקף תפקידה כחברת מליאה במועצה, עוסקת כרגע בעיקר בהפעלת מערכות חינוך שעד כה היו מושבתות. במועצה האזורית שער הנגב פועלים בתי ספר זמניים בישובים עורפיים וגם בקריית החינוך. הפיצול הזה מצריך הרבה מאוד התעסקות, ולא תמיד ניתן לרצות את ההורים והמורים. "אנחנו באים בגישה של הקשבה ולמידה בתוך כל האירוע הזה", אומרת חג'בי. "אין דבר שהוא מושלם. אנחנו במצב חירום ואחרי אירוע מטלטל. אבל אני חושבת שהגענו למצב של מקסימום אפשרויות. מצאנו את הדרך להפעיל את המערכות, אבל יש עוד הרבה פערים. לכל יישוב במועצה יש את הצרכים שלו ואנחנו קשובים לזה. יש לנו צוות מדהים, כולם עובדים קשה כדי לרפא את עצמנו, לחבק את המשפחות השכולות וכמובן להיאבק למען החטופים", היא מסכמת.
פורסם לראשונה: 00:32, 22.03.24
