בתום קריאת "שמע ישראל" בכותל המערבי למען שחרור החטופים והחטופות, חזר השידור לאולפן ערוץ 14 לסבב קצר של תגובות נרגשות. אין בזה הפתעה: כל התקשורת סיקרה באהדה את האירוע, אבל מלכתחילה ספק אם הוא היה נולד אלמלא גורמים כגון ערוץ 14 לא היו כל כך עוינים כלפי ההסכם הקודם ופעילות המטה עד לאחרונה. המסר הובן והנה אירוע כלבבו של הערוץ מבחינה דתית ולא פחות חשוב מזה - פוליטית: הנמען ב"שמע ישראל" הוא הרי לא בנימין נתניהו.
1 צפייה בגלריה
yk13852009
yk13852009
(מבט פשטני על רעיון התפילה. מתוך ערוץ 14)
למעשה תגובה אחת המחישה את הסיפור כולו. "זה אירוע שמי שהיה צריך להתרגש ממנו זה הקדוש ברוך הוא", אמר הפרשן מתי טוכפלד, "כשהוא רואה את עם ישראל כך, בבקשה ובתחינה הזאת, הוא חייב לעשות מעשה. הוא חייב לעשות משהו ולעזור לנו לקדש את שמו. שהוא יעשה קידוש ה' ויראה איך הדברים האלה פועלים". מלשכת הקב"ה לא נמסרה תגובה עד רדת הגיליון לדפוס, אולם גורמים בסביבתו אמרו שזה קצת מוזר שדווקא ה' "חייב" (!) לעשות "קידוש ה'" על מנת "להראות איך הדברים האלה פועלים". ואם הוא לא יראה? האם המשמעות היא ש"הדברים האלה פועלים" קצת אחרת?
אולם הפופוליזם התיאולוגי אינו מנת חלקו של ערוץ 14 בלבד. רוב מוחלט בתקשורת המיינסטרים אימץ את המבט הפשטני והקיטשי על הקונספט של תפילה ככלי להפעלת ההשגחה פרטית, להבדיל מביטוי רוחני יפה ונשגב. בסוגיית החטופים והחטופות זה צורם עוד יותר, משום שאין פה מסתורין נטול כתובת: את ההחלטות הקשות מקבלים ממש בימים אלה אנשים בשר ודם (כל עוד ישיבות הקבינט לא נופלות על חג או כניסת השבת, כמובן). גם העובדה שרק עכשיו תוקעים בשופרות ולא לפני חצי שנה היא מתוך מסקנה מיואשת ומייאשת: מישהו באמת ישב וחשב שככה יצליחו לשכנע הרבה ישראלים וישראליות לזנוח את ההתנגדות להסכם שישחרר מאות רוצחים ובסבירות גבוהה יסיים את המלחמה.
באופן אירוני, לאורך היום התראיינו בני ובנות משפחותיהם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו על ידי חמאס ב־2014, לרגל לכידת אחד מהמחבלים שתכננו את הפשע המתועב. לפני עשור, בימים שבין החטיפה למציאת הגופות, התפילה לשלום הנערים הפכה לחלק מהטקס הטלוויזיוני. ב"העולם הבוקר" של ערוץ 2, למשל, הזמינו את הרב דוד סתיו להוביל תפילה בשידור חי. אברי גלעד חבש כיסוי ראש ברסלבי. "תגרדו את הציניות", הורתה ד"ר הילה קורח. רק לאחר מכן נודע לציבור שהשלושה נרצחו זמן קצר לאחר החטיפה. התקווה שטופחה לשווא היתרגמה לזעם ששטף את הארץ. הלוואי שהפעם זה ייגמר אחרת, אבל "שמע ישראל" לא יעשה את העבודה של ישראל עצמה.