"רק בחודש יולי יאפשרו לנו לחזור הביתה, וזה די מתחלק לכמה קבוצות", מספרת טליה גינר ממושב נתיב העשרה. "יש כאלה שרוצים לחזור, יש כאלה שרוצים אבל לא בשלים לחזור, ויש גם כאלה שלא יחזרו בכלל. אני ממש מקווה שהתמונה תשתנה וכולם יחזרו"
טליה גילר (15 וחצי) ממושב נתיב העשרה כבר לא יכולה לחכות לחזרה הביתה. בניגוד לשאר היישובים בעוטף עזה, מושב נתיב העשרה עדיין מוחרג והתושבים לא יכולים לשוב לביתם. המושב, שנמצא צמוד לגבול ספג אבידות רבות במתקפת הפתע ב־7 באוקטובר. 20 תושבים נרצחו, כאשר מחבלים חדרו למושב באמצעות טרקטורון מעופף (בקאי). אחד מהם נחת לא רחקו מבית של טליה והיא הסתגרה יחד עם בני משפחתה בממ"ד יותר מעשר שעות. מאז אותו היום טליה ומשפחתה נדדו בארץ, בין מלונות לדירות, וכעת הם נמצאים באשקלון. לטליה אין ספק כלל שהיא חוזרת הביתה, למרות שבקרב החברים שלה זה לא מובן מאליו. "אני מתגעגעת לחברים ואני באמת לא יודעת מה יהיה", סיפרה. "רק בחודש יולי יאפשרו לנו לחזור הביתה, אבל אם יתאפשר לפני אני הראשונה שאחזור”.
טליה לומדת בבית הספר האזורי שער הנגב. בשבוע שעבר יצאו שישה תלמידים למסע הסברה בלונדון, טליה ביניהם. התלמידים נפגשו עם נוער יהודי לשיח על אירועי 7 באוקטובר. המטרה הייתה לספר את סיפורם. במהלך השיח המשותף דובר רבות על החטופים. "בני הנוער שם היו מאוד סקרנים", טליה מספרת. "הם רצו לדעת בדיוק מעבר עלינו, רצו לשמוע עוד ועוד פרטים. הם נורא ניסו להבין איך זה קרה ומה היה, ואנחנו פשוט סיפרנו. הם מרגישים שהם חייבים להיות חלק מזה, לפחות להיות מעודכנים. זה מאוד עוזר להסברה שלנו, כי הם מעבירים את המידע הלאה. הסברנו להם הכל והם היו ממש קשובים. אני תמיד אמרתי להם שלא משנה מה יקרה, אני חוזרת הביתה למושב כי שם זה הבית", סיכמה טליה.
