משלחת ישראלית נמצאת כעת בדוחא כדי לקיים משא ומתן לשחרור החטופים, לאחר שקיבלה מנדט מהקבינט המדיני־ביטחוני. שוב, ולאחר כ־170 יום שבהם החטופים נמצאים בשבי חמאס, יש אופטימיות זהירה שעסקה אפשרית וניתן יהיה להחזירם הביתה. עם זאת, ישנן כמה נקודות חשובות בנוגע למשא ומתן.
ראשית, לפני הכל, על ממשלת ישראל מוטלת חובה מוסרית, חשובה מכל מטרה אחרת, להשיב את החטופים הביתה. שנית, זהו משא ומתן חסר תקדים במורכבותו - בגלל מספר החטופים, בגלל מספר המתווכות (ארצות־הברית, קטאר, מצרים) ובגלל הפיצול הפנימי בחמאס - זרוע מדינית מעבר לים וזרוע צבאית מנותקת תקשורת ובמנוסה מתמדת מצה"ל בתת־קרקע. שלישית, גורמי המקצוע אמנם אופטימיים לגבי היתכנות העסקה, אך עם זאת הם מתריעים כי בשל המורכבות, הבשלת העסקה עלולה לקחת זמן. ורביעית, כדי לאפשר לעסקה להבשיל, חשוב להימנע מדיונים ומאמירות פומביות בדבר המחירים והתנאים האפשריים לעסקה - יש לנהוג באחריות ולא לפגוע באינטרס הישראלי.
בהינתן תנאי הפתיחה, יש לגבש אסטרטגיית משא ומתן. שני הצדדים בכל משא ומתן נושאים ונותנים במטרה להוציא מהצד השני דברים שהוא לא רוצה לתת, אולם במקרה הזה אחד הצדדים הוא ארגון טרור רצחני עם מאפייני רצח עם, מהגרועים שידעה האנושות, שהוא לא רק מקור רשע, אלא גם באופן ייחודי בעל ריבונות בלעדית על שטח ואוכלוסייה של למעלה משני מיליון אנשים.
כלקח מהטבח של 7 באוקטובר, חשוב כי הנושאים והנותנים מטעם ישראל יימנעו מלהיות שבויים בקונספציה לגבי מה חמאס רוצה או לא. בהנחה שישראל באמת שואפת לעסקה, על הדרגים המקצועיים לשקול בכל רגע נתון את כל האפשרויות העומדות לפניהם והחלופות להן. ההתמקדות צריכה להיות בהבחנה בין "עמדה" ל"אינטרס": אם לא מבינים את האינטרסים של הצדדים בשולחן המשא ומתן, נהיים שבויים בכוחן של העמדות - ומשם הדרך למבוי סתום מובטחת. אין כל סיבה להיות מופתעים ממשחק הקשחת העמדות של חמאס: בעולם המשא ומתן הקשחת עמדות נחשבת לחלק בלתי נפרד מניהולו. שולחן המשא ומתן עמוס ברעשים, שלרוב מיתרגמים לעמדות. נדרש להבין מהו ה"אינטרס", כלומר מה המוטיבציה של הצד השני, מה הוא מנסה להשיג מבעד למילים - והאינטרס העליון של חמאס כרגע הוא שרידותו השלטונית, לא שחרור אסירים ולא שמירה על האוכלוסייה בעזה. ככל שהאיומים על שרידותו יגברו, כך המוטיבציה לעסקה תגדל.
עד כה, ישראל התמהמהה בקבלת החלטות חשובות, שהאריכו את יכולת הישרדותו של חמאס, וכך גם הקטינו את המוטיביציה שלו להגיע לעסקה. למשל, בעת קביעת הגורם שיחלק את הסיוע ההומניטרי או בקביעת הגורם השלטוני ברצועה עם סיום המלחמה. ככל שישראל תפעל כדי לערער את שרידותו של חמאס, כך יגבר הסיכוי לעסקה - כשהדרכים לעשות כן יכולות לכלול גם פעולות צבאיות, כמו הפעולה שראינו בבית החולים שיפא או חיסול מרוואן עיסא. לא פחות מכך, ניתן לערער את שרידות חמאס על ידי שימוש מסיבי במנופי הכוח של המתווכות, כמו למשל איום אמין ומתואם בדבר פעולה ברפיח, לחץ אמריקאי על קטאר לניתוק הברז הכלכלי לרצועה, הגליית בכירים והקפאת נכסים. ככל שישראל תלמד להפעיל את מנופי העוצמה האלה יותר חזק ותרתום את המתווכות לצידה, כך יש סיכוי שנראה את החטופים מהר יותר בבית.
ד"ר דנה וולף היא מומחית למשפט בינלאומי ומשא ומתן באוניברסיטת רייכמן
