שעות לאחר שמשפחתו של סמ”ר ליאור רביב התבשרה על הטרגדיה של נפילתו, במהלך ליל השבת האחרונה, נולד לו אחיין: "המשפחה מרגישה שזאת המתנה שליאור השאיר לנו אחרי נפילתו", סיפר בכאב גיסו רותם רמתי.
ליאור רביב ז”ל, לוחם בגדוד 932, נפל בגיל 21 - ממש שבוע לפני שהיה אמור להשתחרר.
רביב ז”ל, תושב ראשון־לציון, נהרג בהיתקלות עם מחבלים בפעילות שנמשכת בבית החולים במערב העיר עזה. רביב היה אמור לחזור למילואים לאחר שחרורו. הוא למד בישיבת בני עקיבא בראשון־לציון ובמכינה הקדם־צבאית קשת יהונתן. הוא השאיר הורים, דורון ושרית־סייה, והוא אח קטן לעוד שלוש אחיות. רביב הובא אתמול למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראשון־לציון.
רמתי ספד לו אתמול בעצב: "הוא רשם יומן מלחמה בזמן המבצע, עוד לא קיבלנו אותו. בתחילת הלחימה ברצועה, הוא היה בלי טלפון 56 ימים ברצף. אחר כך יצא למפגש עם המשפחה בבא"ח הנח"ל להתרעננות, אז הייתה הפעם הראשונה שפגשו אותו. ליאור לא סיפר על הלחימה כדי פחות להדאיג את הורים והמשפחה. הוא תמיד ראשון, תמיד הצטיין".
"בפעם האחרונה שהוא נכנס לעזה הוא לא שלח הודעה, אנחנו לא יודעים מתי בדיוק הוא נכנס. שישי־שבת לפני שבוע הוא היה בחופשה בבית וחזר במוצ"ש. מאז לא היה איתו קשר. כנראה הוא לא רצה להדאיג. בפעם הבאה ששמענו משהו, בשבת בבוקר - דפקו קציני צה"ל בדלת הבית. כבר לא היה מה לשמוע".
"הוא היה לוחם מהשורה הראשונה, ערכי, צנוע ומצטיין בכל אשר עשה", סיפרו אתמול בגדוד של רביב, שנפל בפעילות הלוחמה בבית החולים שיפא: "גדוד 'גרניט' והחטיבה מרכינים את ראשם וימשיכו ללוות את משפחתו".
ראש עיריית ראשון־לציון, רז קינסטליך, גם הוא ספד לרביב: "אומרים כי בחג הפורים צריך להיות בשמחה, אך איך אפשר להיות בשמחה? הוא היה התגלמות הפנים היפות של החברה הישראלית: מלא בציונות ואהבת הארץ, בנתינה אין־סופית ובהקרבה למען האחר. חבריו ללימודים ולצוות מספרים כי ליאור תמיד נהג בצניעות, ענווה ונועם הליכות. היה ילד מסור למשפחתו, אמונתו ומדינתו. הורים לא אמורים לקבור את ילדם, זו לא דרך הטבע".
