שרון גל כבר מזמן לא מנחה רצועות כלכלה, אבל הוא לא שכח איך עובד העניין של היצע וביקוש. לפני שנה, למשל, ערוץ 14 נזקק בדחיפות לפרצוף מוכר על מנת להרים את מהדורת החדשות, אז גל נטש את רצועת חמש בערב של רשת. מן הסתם, לא רק אידיאולוגיה יוקדת הייתה מעורבת בהחלטה. עכשיו, כשערוץ 14 מצליח להכות את רשת ועוד מנכ"ל נכנס לערוץ 13 עם פנטזיות שמגובות במכתבים פומפוזיים, גל חוזר לקדנציה שלישית (!) בערוץ שמזוהה בקרב הבייס שלו כחלק מ"האולפנים", "תקשורת השמאל", "אל־ג'זירה 13" וכיוצא באלה כינויים מלבבים - מעבר שעליו פרסם לראשונה רן בוקר ב־ynet. עם סנטימנטליות לא קונים במכולת וגל בכלל אוהב נדל"ן.
לכן הסיפור אינו גל, איש טלוויזיה מוכשר למדי אבל לא אחד שמזוהה עם עקביות. לעומת זאת, גוף שידור ותיק כמו רשת הוא לא מגיש אקטואליה: אי־אפשר לבצע סיבובי פרסה בלי סוף, כשם שחנות לא תמכור יום אחד סטייקים מדממים וכעבור כמה חודשים תתלה בכניסה שלט "בשר זה רצח".
הרי עזיבתו של גל את רשת בראשית 2023, יחד עם המעבר של אילה חסון לכאן, נוצל בערוץ 13 כדי לדהור על המחאה נגד התוכנית לשינוי המשטר (הו, הנוסטלגיה) ולהציג את עצמם כקונטרה "ליברלית" לנסיקה של ערוץ 14. זה כמובן לא עבד (כי מלכתחילה זאת לא הייתה הבעיה), הצמרת שוב הוחלפה, התחילה המלחמה, הובלטו קולות יותר ניציים ובכל זאת הדבר היחיד שנותר יציב אלו הכישלונות: מ"זמן שישי" של נטעלי שם טוב והסייד־קיק השווה מיליונים איל ברקוביץ' ועד "פקין אקספרס" ו"הפליליסטיות". כשמסתכלים בנתוני הרייטינג, הדבר היחיד שמעניין את בעלי הבית, מבינים שרשת היא לא ערוץ אלא חור שחור.
על פניו, גל אמור לייצר משבצת מובחנת בסגנון "אזור מלחמה" של רביב דרוקר (מעריץ ידוע של גל), מהתוכניות הבודדות שיש להן אופי ובהתאם קהל שהוא אומנם לא עצום אך גם לא זניח. אולם בכל פעם רשת נופלים באותה מלכודת, כאילו הימין יצפה בגל והשמאל יצפה בדרוקר וכולם יהיו מרוצים כששני האגפים יופיעו במהדורה. החשיבה הזאת לא רק שאינה רלוונטית אחרי עשור תחת שלטון הרשתות החברתיות, היא גם מעידה שברשת מסרבים להכיר בעובדה שזאת לא הפוליטיקה אלא הטלוויזיה, והיא פשוט לא טובה: מהפורמטים שנרמסים ועד האריזה המיושנת, מהיצירתיות שאיננה ועד האג'נדה התזזיתית והמלאכותית.
כל עוד לא מתרחש שינוי קיצוני בהיבטים הללו, אין ממש חשיבות לטאלנט כזה או אחר. על שרון גל זה לא אמור להשפיע: הוא ימשיך ללכת כלעומת שבא ולבוא כלעומת שהלך.
בקטנה
גם בשנים קודמות נידף ריח רע מהסכמתם של עיתונאיות ועיתונאים פעילים להנחות את טקס הדלקת המשואות, אבל השנה זה מקומם במיוחד: הטקס ממילא נמצא בסכנת פוליטיזציה מוגברת תחת שרת התחבורה, והסיכוי שלא יתרחש סקנדל הקשור למשפחת נתניהו ו/או להנצחת 7 באוקטובר זהה לאפשרות שג'ו ביידן יבחר לבלות את חופשתו הבאה עם ח"כ ניסים ואטורי. לא פלא, אם כן, שמגי טביבי מערוץ 14 נאותה להיות שם: מה זה חשוב איפה מלטפים את השלטון, במהדורה או בטקס ממלכתי. אבל תמיר סטיינמן מחדשות קשת? דווקא הוא, שצועק וזועק נגד אוזלת היד הלאומית כלפי הדרום, יהיה קישוט בחגיגה של מירי רגב?
