אינני חושב שהמוני חרדים ייגררו אזוקים ללשכות הגיוס, כמו בגזירת הקנטוניסטים, להבדיל. גם שירות חלקי ב"ארגוני הצלה" או במסגרות אזרחיות המנוהלות על ידי בני הקהילה לא יתקבל כפתרון כללי, שכן הוא מזמין רישומי נוכחות כוזבים, כמו בחלק מן הישיבות היום. אבל החרדים יסבלו סנקציות כלכליות הולכות וגוברות, במטרה להכריח רבים מהם להיות אזרחים יצרניים בצד לימוד תורה ושמירת אורח חיים מתבדל.
בטווח הקצר, תהיה התוצאה קשה, לפעמים אפילו אכזרית, אבל היא נראית כעת כקרובה מתמיד. אנשים רבים, ביניהם ילדים רכים, יגיעו בתקופת המעבר לעוני של ממש. השינוי יהיה הדרגתי, אבל כואב, כפי שתהליכים מבריאים עלולים להיות.
כדי לנמק את התחזית שלי, אתחיל בתיאור המצב הנוכחי. כיום החרדים מקבלים תקציבים נדיבים מבלי להתגייס, למרות שהם רק כ־12% מהאוכלוסייה, מפני שהם מנצלים לטובתם את כללי המשחק הדמוקרטי, שמאפשרים לקבוצות לחץ להשתמש בכוחן הפוליטי לקידום האינטרסים שלהן.
בפרט הם ניצלו לאורך השנים את העובדה שלמרות שהאחרים העדיפו שהם ישרתו, שאלת הגיוס שלהם נחשבה בעיני הרוב כשאלה חשובה פחות מן השאלה מיהו הלא־חרדי שיהיה בשלטון. לכן הם יכלו להטיל את מלוא כוח ההצבעה שלהם על האינטרס הסקטוריאלי.
הטענה שההשתמטות מגיוס היא "בלתי דמוקרטית" איננה נכונה. דמוקרטיה ליברלית אמורה לרסן את כוחו של הרוב לפגוע במיעוט, ולא למנוע מן המיעוט לעשות קואליציות שמקדמות את האינטרסים שלו. החרדים מעולם לא השתלטו בכוח הזרוע, ואין להם יכולת לאיים בהשבתת חילות האוויר והמודיעין או בניוד כספים לחו"ל.
הם תלויים ברצונו של הרוב, וברגע ששאלת הגיוס שלהם תהיה חשובה מספיק לרוב השחקנים הלא־חרדים, גורלם החברתי והתקציבי יוכרע. בעשרות השנים האחרונות חל בישראל תהליך של "חפיפת השסעים": סידור ההעדפות של קבוצות האוכלוסייה השונות בשאלות של דת ומדינה דומה מאוד לסידור שלהן בשאלת הסכסוך הערבי־יהודי: הימניים הם דתיים יותר והחילונים נוטים שמאלה. הדתיים־לאומיים אמנם יותר ימניים מן החרדים, אבל שניהם בחציון הימני של הציר. שאלות המדיניות הכלכלית וחלוקת העושר משפיעות מעט מאוד על דפוס ההצבעה. תמונת המצב הזאת תכתיב במוקדם או במאוחר את ההכרעה הדמוקרטית.
תובנת יסוד בכלכלה פוליטית היא שכאשר ההכרעות מתקבלות על ידי הרוב, סידור ההעדפות הוא "חד־שיאי" (ניתן לסידור מלא בממד יחיד) והבחירות הן בין שני גושים, עמדתו של המצביע החציוני היא שתתקבל. האוכלוסייה היהודית בישראל מתקרבת לסידור כזה, ומכאן שתוצאת ההצבעות תלויה בשאלה מהי עמדת המצביע החציוני.
נתוני הלמ"ס מראים שבציר שבין חרדים, דתיים־לאומיים, מסורתיים וחילוניים, המצביע החציוני בישראל מגדיר עצמו כ"מסורתי שאיננו דתי". משום כך, עמדתם של המסורתיים שאינם דתיים (רובם מצביעי ליכוד) היא קריטית, גם אם חלקם באוכלוסייה קטן במשהו מזה של החילונים.
עד לאחרונה הסכימו המסורתיים, חרף העדפתם שהחרדים יתגייסו, להניח להם לקבל הטבות מיוחדות בתמורה לתמיכה קואליציונית. השילוב בין ההערכה לתרומתם התרבותית של החרדים, בייצגם קפסולה מזוקקת של זהות יהודית, ובין תחושת נינוחות ביטחונית יחסית, הביא לכך שלדידם של המסורתיים הצורך ללחוץ על החרדים להתגייס ולהשתלב בכלכלה היה משני. לאחר 7 באוקטובר נראה שנפל דבר. אם חל שינוי אמיתי בעמדת המסורתיים בשאלה הזאת – המנגנון הדמוקרטי כבר יעשה את שלו.
