הפסוק הספרותי המפורסם, שבו פותח צ'רלס דיקנס את הרומן "בין שתי ערים", "היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים", היפה לפרקים רבים בחיי אנוש, אינו הולם כהוא זה, למרבה הדאבה, את הפרק שבו ישראל שרויה עתה. על התקופה שאותה אנו חיים בחצי השנה האחרונה אפשר רק לומר את חציו השני של המשפט, והמהדרין יוסיפו: בלשון המעטה.
אי לכך, אני מרשה לעצמי לנקוט בפנייה יוצאת דופן, לא אל הקברניטים כביכול, נבחרי האומה שאיבדו לחלוטין כיוון ומוליכים אותנו ביודעין אל האבדון, אלא דווקא אל בנות הזוג, החולקות את חייהן איתם, כאלה שהפקידו את גורלן - וגרוע מזה, את גורלנו - בידי מנהיג, שהחליט להמיט חורבן על המדינה ויהי מה, ושהוא והסובבים אותו איבדו קשר עם המציאות.
במיוחד אני פונה אל בברלי, רעייתו של ניר ברקת, אל אילנה, בת זוגו של אבי דיכטר, אל קלודין גלנט ואל רות ביסמוט, בשאלה פשוטה: איך כל אחת מכן רואה את האיש החי לצידה, ולא נזעקת שאינו עושה מעשה. הרי יש בכוחו בהצבעה אחת, באצבע מורמת אחת, להסיט אותנו ממסלול ההתאבדות על ידי הבעת אי־אמון בראש ממשלה שהביא אותנו על עברי פי פחת. מחדליו של האיש, מעשיו המבישים, מניעיו השקופים, אשמתו הכבדה, הופכים לנחלת כל מי שתומך בו.
אפשר להמשיך ולחפש את האישה, להגיע אל זאת שמאחורי ראש הממשלה עצמו, ולתהות כיצד קובלנתה על כך שמשפחות החטופים המשוחררים לא הואילו בטובם להודות לה ולבעלה על שיחרורם - לא הדליקה אצל כל אחת מכן נורה אדומה, זרקור השופך אור על הבועה המנותקת מכל הֶקשר מציאותי, שבו שרויה המשפחה הקיסרית שלנו.
אפילו הפסוק המנותק להפליא של מארי אנטואנט "אם אין לחם, שיאכלו עוגות" מאבד מבכורתו בראש מצעד משפטי האיוולת שפלטו דמויות היסטוריות, בהשוואה לקובלנתה של שרה נתניהו. אני לא מאמין, שבדלת אמותיכן לא הבעתן זעזוע באוזני הבעל נוכח התלונה המחרידה הזאת.
לא קשה לתאר את השיחות שהתפתחו ביניכם, ואולי - הייתי רוצה להאמין - את העלאתה של האפשרות, שאין מנוס מהפעולה האמיצה היחידה המתבקשת מכל מי שגורלה של המדינה עומד לנגד עיניו המבועתות. שמענו בחודשים האחרונים סיפורי גבורה מדהימים של נשים עזות נפש ומעוררות הערצה, המעמידים בצל את עלילות אסתר המלכה. אני לא מצפה מכן לצאת לשדה הקרב, או לסכן את חייכן. רק לנער את מי שישן לצידכן בלילה. אלא אם כן הפחד אחז גם בכן, כמו בשאר הנמושות המאוסות בליכוד, שלשמם הוצמד התואר "חבר כנסת". אבל ממה יש לפחד? הגרוע מכל יגיע, לא אם תעשו מעשה, אלא אם לא תעשו. זה בידיכן. בכוחכן להשפיע על בן הזוג שלכן יותר מכל אחד אחר. בלשון הפוכה אפשר לפנות אליכן בקריאה: תהיו שרה!
