תחקיר "המקור" על פרשת עו"ד אבי חימי, שהיה יו"ר לשכת עורכי הדין וממנהיגי המחאה נגד ה"רפורמה" המשפטית עד שעו"ד הילה יחזקאל טענה כי ביצע כלפיה עבירות מין, חשף ממצאים קשים משלוש זוויות: הוא מטיל צל כבד מאוד על הגרסה של יחזקאל; הוא מציף תהיות על המעורבות והמניעים לכאורה של מקורבי עו"ד אפי נוה בפרסום של אילה חסון; והוא שוב מגלה שמערכת האכיפה גוררת חקירות רגישות ללא סיבה.
אבל יש דבר שהכתבה של רביב דרוקר לא עושה: היא לא משכנעת שחימי הוא אך ורק קורבן בסיפור. וזה לא שלא הושקע בכך מאמץ: הייתה זו תצוגת תכלית מרשימה שכללה הודעות ווטסאפ, תגובות בפייסבוק, איכונים סלולריים ושאר התוצרים של עבודה סנגוריאלית מהמעלה הראשונה. אבל גם אחריה נותר פרט מרכזי שלא התערער: חימי קיים קשר אינטימי עם יחזקאל ובכל זאת נתן לה המלצה לתפקיד שפיטה. ולא רק שעשה זאת, הוא גם נמנע מלהצהיר על "קשר אישי", כפי שנדרש בטופס הרלוונטי.
כשדרוקר מעלה את הנושא בנימה ביקורתית אך עדינה למדי, חימי פוצח במסכת תירוצים: "אני מתייחס לפעילות שלה בבית משפט לנוער" (אז?), "אין עורך דין אחד שפנה אליי לקבל חוות דעת ולא מילאתי עבורו" (לא נשמע כמו משהו להתגאות בו), "ראיתי שהיא מקבלת הרבה פירגון בתחום של משפט הנוער" (אז בטח שאין בעיה שאתה גם מנהל רומן איתה), "לא פניתי לשום חבר ועדה" (המדליה בדרך), "לא עשיתי כלום פרט למלא את חוות הדעת" (קח גם פרס ישראל), ו"יכול להיות שזה מה שאיכזב אותה" (נניח: אולי עכשיו אדוני מבין מה החטא הקדמון?).
גם בלב הדברים שאומרת רעייתו החריפה של חימי, כאילו הסערה אינה אלא פלישה מתוזמרת לתחתוניהם של אנשים, נעוצה התעלמות מהפיל שבחדר: פערי הכוח בין יו"ר גילדה מקצועית המחזיק בהשפעה רבה ובין אישה שרק כמה שנים קודם הוסמכה לעריכת דין. כמובן שאין בכך להצדיק את מה שעו"ד חימי טוען שעוללו לו. כל אדם סביר צריך לדרוש שהצדק ייצא לאור, גם אם הוא מורכב יותר מהעקרונות החשובים של מהפכת מי־טו. אולם גם ה"אחריות" שחימי לקח מבהירה: הוא לא הפנים עד כמה המעשה היה רקוב.
ברגע משעשע־טרגי בכתבה, עובר אורח ניגש לחימי ולדרוקר וכדרכם של ישראלים רבים לא מהסס לפני שהוא מעניק הרצאה שלמה, שהתחילה בסטטיסטיקה משפטית ("50 אחוז מהאנשים יושבים בבית הסוהר סתם") עברה לייעוץ פוליטי ("אם לא היית נואם בהפגנה של השמאל לא היו מחפשים אותך בקטנות") ונגמרה ב"אישה יכולה להפיל כל גבר". עצוב לחשוב שאולי זאת המסקנה איתה יצאו הצופים והצופות מ"המקור".
בקטנה
"הייתי מצפה מהצבא להשתגע", זעם ניר דבורי בחדשות קשת לאחר הצהרת דובר צה"ל והדיווחים על עוד מבוי סתום במו"מ בין ישראל לחמאס. יונית לוי השיבה בתזכורת מכדור מהארץ, לפיה זה לא בדיוק משהו שהעולם בכלל וארה"ב בפרט יקבלו בברכה. דבורי לא התרשם ואמר ש"יש חוץ מרפיח עוד יעדים שאפשר לעשות". ברור, כי מחוץ לרפיח אין הרס וחורבן ולכן יש לישראל קארד בלאנש להוציא את חיל האוויר ליום כיף. אם כבר, העובדה שזאת "פרשנות צבאית" במהדורה הכי נצפית – מזה באמת אפשר להשתגע.
