מצעד ניצחון של אלופה בליגת ספורט מקצוענית בארה"ב הוא מסיבה המונית. האלופים נוסעים באוטובוסים פתוחים ברחובות, מעשנים סיגרים ומשפריצים שמפניה על מאות אלפי תושבי העיר הצוהלים. גם המצעד של אלופת הסופרבול הנוכחית, קנזס סיטי צ'יפס, בפברואר האחרון, החל כך, אך הסתיים בטרגדיה. נערים מצוידים בנשק חם החלו לירות זה בזה באזור הומה אדם. למעלה מ-20 בני אדם נפצעו, ואישה אחת בת 44, ליסה לופז-גלוואן, אמא לשני ילדים, נהרגה.
יום לאחר המצעד נפתח באתר התרומות GoFundMe עמוד שמטרתו הייתה לגייס 75 אלף דולר עבור משפחתה של לופז-גלוואן. כ-1,300 אנשים תרמו סכומים קטנים - 20 דולר פה, 50 דולר שם, אבל כשהתעוררו למחרת הם ראו כי מטרת 75 אלף הדולרים הושגה, ואף יותר מכך. בלילה הגיעה תרומה של 100 אלף דולר מאוסטרליה, שם בדיוק סיימה התורמת הנדיבה עוד הופעה שנמשכה שלוש שעות בפני עשרות אלפי צופים מהופנטים. "אני שולחת תנחומים בעקבות האובדן הנוראי שלכם", נכתב בפוסט שהוצמד לתרומה, "באהבה, טיילור סוויפט".
זה סיפור קטן, אבל הוא מסביר אולי יותר מכל דבר אחר את התופעה שהיא טיילור סוויפט. בסוף הלהיטים, אשת השיווק והעסקים המתוחכמת, נמצאת כוכבת אחת שהשכילה לפצח את הדבר החשוב ביותר לסלבריטאי במאה ה-21: בניית קהל שילך איתך באש ובמים, במחירי כרטיסים מופקעים, בקניית אותו אלבום כמה פעמים, ברכישת מרצ'נדייז מופרכים, ובנכונות להגן על שמך הטוב יום ולילה בכל פלטפורמת מדיה חברתית.
דרכה של סוויפט למעמד שבו כשהיא מגיעה למשחק פוטבול כדי לראות החבר שלה משחק זה ברייקינג ניוז, הייתה רצופה בכל המכשולים הצפויים: אישה צעירה בתעשייה גברית בעיקרה, מבקרי מוזיקה שנהנים לזלזל, קולגות קנאים מאוד והפיכתה לכדורגל פוליטי באמריקה המפולגת. היא עברה את כולם בזה אחר זה.
ב-2009, רק בת 20, זכתה סוויפט בפרס "הקליפ הטוב ביותר" בטקס פרסי הווידיאו של MTV, כשהיא מנצחת בדרך את ביונסה, שהייתה אז בשיאה. סוויפט הנרגשת עלתה לבמה ואמרה, "תמיד חלמתי על איך זה יהיה אולי לזכות באחד כזה, אבל אף פעם לא חשבתי שזה באמת יקרה". עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט, זינק קניה ווסט מהשורה הראשונה, עלה לבמה ולקח לה את המיקרופון מהיד. "טיילור, אני ממש שמח בשבילך", אמר מי שאז עדיין לא גילה את האנטישמי שמסתתר בתוכו, "אבל לביונסה היה אחד הקליפים הטובים בכל הזמנים". ווסט החזיר לסוויפט את המיקרופון וירד. היא עמדה שם אדומה, הקהל שרק בוז והשידור נקטע. אמריקה דיברה על האירוע הזה במשך שבועות ארוכים והסכסוך המתוקשר בין השניים נמשך שנים. אפילו אשתו של ווסט דאז, קים קרדשיאן, הצטרפה לעליהום נגד סוויפט, שגרם לזמרת הצעירה להיעלם לתקופה מסוימת.
15 שנה אחרי, ווסט וקים כבר מזמן לא, לקניה בכלל קוראים עכשיו "יה" והוא מעביר את זמנו במחילות ארנב חשוכות, בטוח שהוא לפחות ישו. סוויפט, לעומת זאת, שרה בהופעות את הלהיט his Is Why We Can't Have Nice Things, שיר סגירת החשבון שלה עם ווסט, ומסיימת אותו בצחוק גדול. צחוק מוצדק. אף אחד לא חשב באותו ערב ב-2009 שיבוא יום והיא תהיה לא רק הסלבריטאית הפופולרית בעולם, אלא גם סמל פמיניסטי, זמרת שהפכה על הראש את הצד העסקי של תעשיית המוזיקה, ובדרך להיות המפעל הכלכלי הגדול בהיסטוריה של הפופ.
סוויפט, רק בת 34, מאפשרת לדמיין איך היה נראה טירוף הביטלס בעידן של גלובליזציה ומדיה חברתית. היא תופעה מנפצת-סופרלטיבים שבנתה הכל בעשר אצבעות ושפע נצנצים, ועכשיו אין אף אחת, ואף אחד, שקרובים אליה. חלק מזה קרה, מודים היום אפילו המזלזלים הגדולים בה מתחילת הדרך, הודות לכישרון מוזיקלי, אבל להרבה יוצרים יש כישרון לא רע. רק למעטים, אם בכלל, יש את היכולות האחרות של סוויפט ששינו את המשחק.
הצבא של סוויפט
כבר כשהייתה בת 16 והוציאה את אלבומה הראשון, היה ברור כי סוויפט לא רק יודעת להגיד ש"הקהל שלי הכי חשוב לי", אלא גם להתנהג כאחת שבאמת מאמינה בזה. עם השנים היא שינתה לחלוטין את הדרך שבה כוכבים, בעיקר זמרים, מסתכלים על היחסים שלהם עם המעריצים. פעם, ולא מאוד מזמן, הם העדיפו להישאר בלתי נגישים ומסתוריים, כדרך לשמור על הסקרנות של הקהל. סוויפט זרקה את הפרדיגמה הזו לפח כבר בתחילת הקריירה שלה. היא הייתה אחת הכוכבות הגדולות הראשונות שהשתמשו במדיה החברתית כדרך לתקשר באופן ישיר עם הקהל שלה. היא שלחה מתנות ומכתבים מותאמים אישית לגדודים הנשבעים לדגל - "הסוויפטיז", הזמינה מעריצים לביתה, וקנתה לבבות דרך עזרה לאנשים במצוקה.
ב-2020 פירסם "הוושינגטון פוסט" סיפור על שתי אמהות חד-הוריות שאיבדו את עבודתן בגלל מגפת הקורונה והתקשו לשלם שכר דירה. סוויפט תרמה לכל אחת מהן 13 אלף דולר. בהמשך היא תרמה 15 אלף דולר לדף GoFundMe שהקימו סוויפטיז עבור כבאי שהגיב לקריאת מצוקה, וכשהגיע גילה שאשתו ובנו היו מעורבים בתאונה קשה. ואחרי שראתה קליפ שבו בני משפחה של ג'ייקוב היל, ילד עם אוטיזם, מחברים מילים משלהם לשיר Blank Space כדי לגייס תרומות לרכישת כלב שירות עבור היל - היא מימנה גם את זה. לא בדיוק מתן צדקה בסתר, אבל עדיין מעשה טוב, שגורם לאחרים לתרום וגם מחזק את הקשר שלה עם הקהל.
אבל נראה שהכישרון הגדול ביותר של סוויפט היוצרת הוא היכולת לספר סיפור. מילות השירים שלה נשמעות כאילו נתלשו מהיומן של נערה או אישה צעירה בכל מקום בעולם: צרות רומנטיות, דילמות קיומיות, מאבקי ביטחון עצמי, חרדות וכישלונות. היא גם ייצרה בדרך כמעט גאונית את הגרסה שלה ליקום הסינמטי של מארוול, שכנראה רק מעריצים שרופים באמת יכולים להבין. באלבום Fearless למשל, הופיעו מספר אותיות בשירים שונים כאותיות גדולות. ביחד הן אייתו את המשפט "בכיתי בזמן שהקלטתי את זה", ושלחו את הסוויפטיז לחור הארנב של חיפוש השיר שגרם לה לבכות - פתרון החידה הרשמי הוא השיר Fifteen, אבל הדיונים והוויכוחים על כך לא הסתיימו עד היום.
גם אסטרטגיית המדיה החברתית של סוויפט יעילה מאוד. אין רגע משעמם בקהילה הזו והיא מייצרת לה אינספור חוויות. כשמעריצה אחת כתבה מתחת לאחד הפוסטים שהיא מתקשה לשלם את חוב הלוואות הסטודנטים שלה, סוויפט שלחה לה מכתב בכתב יד וגם צ'ק לכיסוי החוב. בכך גרמה לסוויפטיז להאמין שהיא אכן יושבת וקוראת את ההודעות שלהם באינסטגרם, ולא שיש מישהו - או מישהם - שעושה את זה בשבילה. היא מכונת יח"צ מהמשומנות בהיסטוריה בכל תחום, אבל מצליחה לייצר תחושה שהיא לא כזו ושהיא באמת אחראית באופן אישי לכל דבר.
סוויפט היא מה שהאמריקאים אוהבים להגדיר כ-Relatable, מישהי שאפשר להזדהות איתה. לא חשוב כמה עשירה, מפורסמת ונרדפת בידי מצלמות, משהו בה נותר מקורקע. אחרי הסופרבול היא ירדה למגרש והתנשקה עם החבר שלה, כוכב קנזס סיטי צ'יפס טראוויס קאלסה, מתעלמת לגמרי מהקלוז-אפ של המצלמות שהביא את מאות מיליוני צופים לתוך הנשיקה. ה"אוווווו" נשמע מול מסכי טלוויזיה ברחבי העולם. אפשר כמובן לתהות אם היא באמת כזו או שהיא רק אישה חכמה מאוד שיודעת לשחק את המשחק - אבל עם השורה התחתונה כבר יותר קשה להתווכח: סוויפט בנתה קהל שהוא גם קהילה, והסוויפטיז חוזרים אליה שוב ושוב.
משברים הופכים לשירים
סוויפט הייתה רק בת 15 כשהפכה לכותבת השירים הצעירה ביותר שחתמה אי פעם בחברת סוני. מאז 2009 הייתה מועמדת ל-52 פרסי גראמי וכבר זכתה ב-14. לפי בלומברג, השווי הכספי שלה, נכון לסוף 2023, הוא 1.1 מיליארד דולר. בעולם הפופ מקדימים אותה רק ג'יי-זי, המבוגר ממנה ב-20 שנה ששווה 2.5 מיליארד; ריהאנה, שיש לה גם אימפריית מוזיקה וגם אימפריית קו איפור (1.4 מיליארד), ופול מקרטני, ביטלס בן 81 ששוויו 1.2 מיליארד.
סוויפט היא דוגמה טהורה לגמרי ל-self made billionaire, וההון שלה מורכב בעיקר מדיסקוגרפיה נרחבת, שמונה בתים (ארבע דירות בניו-יורק, אחוזה ועוד בית בבברלי-הילס, אחוזה ברוד-איילנד ואחוזה בנאשוויל, טנסי), רווחים מעסקאות סטרימינג, כרטיסים להופעות ומרצ'נדייז. סיבוב ה-Eras של סוויפט, שיגיע לסיומו בסוף 2024, כולל 146 הופעות הוא כבר עכשיו המרוויח ביותר בהיסטוריה. הוא צפוי להכניס 1.4 מיליארד דולר ולעקוף בחצי מיליארד את מחזיק השיא הקודם - סיבוב הפרידה של אלטון ג'ון הוותיק, שנמשך שלוש שנים. סוויפט תעשה זאת בפחות משנתיים.
כל זה קרה כיוון שכבר מגיל צעיר היא ידעה להתאים את עצמה גם למציאות התרבותית וגם למקום שבו היא נמצאת באופן אישי. סוויפט התחילה את דרכה כזמרת קאנטרי, עברה לפופ מיינסטרימי, נגעה בפולק עם קריצה קלה לאינדי ולא חששה לחשוף גם צדדים קשים. "היא נחש בצורה החיובית ביותר", אמרה עליה מנהלת המשברים הבריטית לורן ביצ'ינג, "היא משילה את עורה והופכת לגרסה חדשה של עצמה. את אף פעם לא יודעת מה יבוא אחר כך, וזה מה שמחזיק את המעריצים שלה כל כך מעורבים".
4 צפייה בגלריה
נשיקת הניצחון בסופרבול עם החבר, כוכב קנזס סיטי צ'יפס טראוויס קאלסי | צילום: John Locher, AP
זה נכון כמעט בכל תחום אצל סוויפט - כמו למשל, עיתוי היציאה שלה לסיבובי הופעות. הסיבוב הקודם שלה היה ב-2018 וגם בלי המגפה ספק אם הייתה חוזרת להופיע לפני השנה שעברה. חמש שנות הפסקה לא רק הפכו את הקהל לרעב עד אובדן דעת, אלא גם איפשרו לזמרת להשיל שוב את העור ולהצמיח אחד חדש.
כשסוויפט הוציאה ב-2017 את Look What You Made Me Do, היא לקחה סיכון גדול עם שיר קשה שלווה בקליפ אפל. לא כל המבקרים התלהבו. למעשה, רובם חשבו שזה סוף הקריירה של סוויפט כי הסוויפטיז לא יקבלו את הגרסה המחוספסת הזו שלה. הם טעו שוב. הקליפ רשם 43.2 מיליון צפיות יוטיוב בתוך 24 שעות - שיא של כל הזמנים לווידיאו מוזיקלי. הסיכון שלקחה סוויפט היה גדול במיוחד כי זה לא היה סתם עוד שיר, זה היה ניסיון קאמבק מאחת מנקודות השפל הגדולות שלה.
ב-2014 הייתה סוויפט פופולרית כמעט כמו היום, אבל כשסיימה את סיבוב ההופעות אז הואשמה ב"אופורטוניזם" וב"פמיניזם מזויף", והצהובונים סיפרו בהנאה על סכסוכים לא רק עם קניה ווסט וקים קרדשיאן, אלא גם עם קייטי פרי וניקי מינאז'. סוויפט הראתה אז שהיא יודעת לנהל משברים. היא שברה את הדפוס הקבוע של הוצאת אלבום חדש כל שנתיים, נעלמה קצת וב-2017 חזרה עם האלבום Reputation, שנחשב כתשובה לכל ההייטרים. היא השאירה את הבת של השכן מאחור, אימצה תדמית מורכבת יותר ולקחה בעלות על הנרטיב השלילי שנוצר לה. צבא הסוויפטיז רק גדל עוד יותר.
בשנים האחרונות החלה סוויפט גם להשתמש בפלטפורמה שלה ככוח פוליטי, מעודדת צעירים להצביע ותומכת בקהילת הלהט"ב ובזכויות נשים. דווקא מי שגדלה בכמה מהחלקים השמרניים ביותר של אמריקה, הפכה לאייקון ליברלי שבשנה האחרונה כבר ממש מפחיד את הימין האמריקאי. הפאניקה הולידה שפע תיאוריות קונספירציה - למשל, ההצלחה של טיילור סוויפט היא למעשה מבצע של הפנטגון שנועד לעזור לג'ו ביידן לנצח בבחירות - אבל גם זה לא פגע בהצלחה שלה בשום צורה. היא פשוט דילגה מעל עוד מכשול, נעזרת גם בהתפצלות של האנושות לבועות קטנות ולאלגוריתמים שמראים למשתמשים רק דברים שהם כבר אוהבים, ומגוננים עליהם מכל מה שקורה בעולם שבחוץ.
לחנך את תעשיית המוזיקה
לפני כעשור, בנובמבר 2014 הסירה סוויפט את כל השירים שלה מספוטיפיי, במחאה על תשלומי תמלוגים נמוכים לאמנים המושמעים בה. היא הייתה אז רק בת 24 וכבר הפסיקה לפחד מהתעשייה. חודשים ספורים לפני כן, פירסמה מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" שבו כתבה, "צריך לשלם עבור דברים יקרי ערך. מוזיקה לא צריכה להיות בחינם". לקח שלוש שנים עד שהיא אישרה את החזרת המוזיקה שלה לספוטיפיי. וכדי שאפל מיוזיק לא תרגיש מקופחת, איימה סוויפט ב-2015 למנוע מהסטרימר שהיה בשלבי הקמה להזרים את "1989", האלבום המצליח שלה, אחרי שאפל החליטה לא לשלם תמלוגים לאמנים במהלך תקופת ניסיון חינמית בת שלושה חודשים. לקח לאפל יום אחד אחרי האיום להודיע שהיא דווקא כן תשלם את התמלוגים האלה, בוודאי, מי אמר שלא!
סוויפט שינתה את כללי המשחק בעולם המוזיקה כמעט בכל תחום: מזכויות האמנים, דרך ניפוץ מודל הוצאת האלבום המסורתי ועד לשינוי השיחה על זכויות ובעלות על שירים. היא עזרה לעורר את מהפכת החזרה לתקליטי ויניל, גרמה לחברות תקליטים לשנות את הדרך שבה נכתבים חוזים, והפכה על הראש גם את האופן שבו אנשים קונים כרטיסים להופעות.
אולי הצעד המשמעותי ביותר בדרכה למעמד של וונדר וומן, הגיע ב-2019. הכל החל כשהלייבל לשעבר של סוויפט, Big Machine Records, נמכר לחברת Ithaca Holding של סקוטר בראון, שהיה בעבר המנהל המוזיקלי של סוויפט. ביג מאשין עדיין היו בעלי המאסטרים של ששת האלבומים שהקליטה שם, וכשאלה נמכרו לבראון, הזמרת איבדה את הזכויות עליהם. היא פירסמה במדיה החברתית פוסט ארוך שבו כתבה כי במשך שנים היא הייתה "נתונה לבריונות בלתי פוסקת ומניפולטיבית מצד בראון. המורשת המוזיקלית שלי עומדת להיות בידי מישהו שניסה לפרק אותה. זה התרחיש הגרוע ביותר".
הריב עם בראון איפשר לסוויפט להשיג אמפתיה גם מצד מי שזילזל במוזיקה שלה. המראה של מנהל מוזיקה גברי המנסה לגנוב את האמנות של זמרת-יוצרת צעירה עבד. "אני צריכה להחזיק את השירים שלי כי כתבתי אותם בחדרי כשהייתי בת 15", אמרה סוויפט לפני שהודיעה שהיא תקליט מחדש את כל השירים מששת האלבומים האבודים.
זה אמנם היה מעשה אמיץ של התנגדות, אבל גם סכנה כלכלית ושיווקית גדולה. אף אחד לא עשה דבר כזה קודם, בטח לא בקנה מידה כה גדול שדרש השקעה עצומה של זמן וכסף. גם לא הייתה שום ערובה לכך שאפילו הקהל הנאמן ביותר בעולם יזרוק לפח את האלבומים הישנים וירוץ לקנות אותם שוב מחדש, אבל זה מה שקרה. הסוויפטיז קונים הקלטות מחודשות כדי לתמוך בזמרת, וכדי שיהיה בבית אלבום ועליו המדבקה Taylor's Version.
Fearless, האלבום הראשון שהזמרת הוציאה מחדש ב-2021, נכנס ישר למקום הראשון של מצעד "בילבורד". הגרסה המקורית מ-2008 מכרה 242,000 עותקים, זו של טיילור שיצאה 13 שנה אחרי, מכרה מיליון עותקים בתוך פחות משנה. בעקבות זאת שינו חברות תקליטים את לשון החוזים שהם חותמות עם זמרים, כדי לכלול שפה האוסרת עליהם להקליט מחדש את המוזיקה שלהם למשך 30 שנה. למרות שקשה לדמיין אמן אחר שישחזר את ההצלחה של סוויפט בדרך הזו, זמרים חושבים היום פעמיים לפני חתימה על חוזה שלוקח מהם בעלות על היצירה שלהם.
סוויפט לימדה קולגות מנוסים הרבה יותר איך לשווק מוזיקה, משחרור שירים בהפתעה בחצות, ועד שימת דגש על אלבומים כפריטי אספנים, עם גרסאות בצבעים שונים ואריזות המכילות הפתעות קטנות שרק המעריצים יכולים להבין. כל זה עזר להביא מכירות פיזיות של תקליטי ויניל לשיאים שלא נראו במשך עשרות שנים. היא מוכרת גם דרך חנות האינטרנט שלה, גם דרך רשתות גדולות וגם דרך חנויות תקליטים עצמאיות, שאליהן היא משחררת חומרים בלעדיים כדי לעורר אנשים לרכוש דווקא בהן. לפי מגזין "בילבורד", סוויפט היא האמן היחיד היום שיכול להרוויח גם מלהזרים מוזיקה כמו דרייק וגם מלמכור עותקים פיזיים כמו אדל.
סימן מסחרי רשום
הלקח הגדול ביותר שסוויפט למדה מפרשת סקוטר בראון היה להפוך את עצמה וכל מה שקשור אליה לסימן רשום אחד גדול. היא רשמה לפחות 200 סימנים מסחריים, החל בשמה וחתימתה, דרך שמות האלבומים, שירים ומילים, וסיבובי הופעות. הסימן המסחרי Taylor Swift מכסה היום גם כלי כתיבה וצעצועים. אי-אפשר להרוויח היום 25 סנט משום דבר שקשור בסוויפט בלי לעבור דרכה.
גם סיבוב ההופעות הנוכחי מוגן תחת הסימן Taylor Swift The Eras Tour. מי שניסה לראות הופעה בצפייה ישירה, נחסם. מי שהעלה קליפים מההופעות לחשבון הטיקטוק או הפייסבוק שלו, גילה במהרה שאלה נמחקו בגלל "הפרה של סימן מסחרי". הסרט המתעד את סיבוב ההופעות שלה הפך לסרט הקונצרטים הרווחי ביותר בכל זמנים, לא לפני שסוויפט עקפה את האולפנים כדי לממנו בעצמה. הסרט הכניס 261 מיליון דולר בקופות והיא קיבלה מחצית מהרווחים. עכשיו אפשר לראות את הסרט בדיסני פלוס, אחרי שמנכ"ל דיסני, בוב איגר, שילם לסוויפט יותר מ-75 מיליון דולר כדי לנצח בתחרות את נטפליקס.
תחום נוסף שהשתנה בעקבות סוויפט הוא מכירות כרטיסים. זה קרה הרבה לפני שאתר Ticketmaster קרס כשלא עמד בביקוש ל-Eras Tour, מה שהוביל לעשרות הצעות חוק בנושא ודיונים בסנאט. כבר ב-2018 שיתפה סוויפט פעולה עם תוכנית "האוהדים המאומתים" של Ticketmaster, כדי ליצור את ה-Swift Tix - מעריצים יכלו להירשם מראש למכירה המוקדמת, כשמקומם בתור מתקדם על ידי רכישת מרצ'נדייז. סוויפט והצוות שלה גם משתמשים במה שזכה לכינוי "תמחור דינמי", שבו מחירי הכרטיסים משתנים בהתאם לביקוש. היום, הבטחת הרשמה מוקדמת יחד עם תמחור דינמי, הפכו לטקטיקה של כל ההופעות הגדולות.
כולם מרוויחים
בדיחה שמתגלגלת בשנה האחרונה בקרב צייצני כלכלה אמריקאים אומרת שכלכלת ארה"ב נשענת היום על שני דברים: המניות של חברת אינבידיה וההופעות של טיילור סוויפט. זו לא לגמרי בדיחה חסרת בסיס. באמצע השנה שעברה הופיע שמה של סוויפט בחוברת העדכונים הרשמית של הבנק הפדרלי בארה"ב. "למרות ההתאוששות האיטית בתיירות באזור פילדלפיה", כתב הפד, "מאי היה החודש החזק ביותר להכנסות מבתי מלון בפילדלפיה מאז תחילת המגפה, בעיקר בשל זרם האורחים שהגיעו לקונצרטים של טיילור סוויפט בעיר".
כמה ימים אחר כך קבע מכון מחקר מקולורדו כי סיבוב ההופעות של סוויפט יביא להוצאות צרכנים של 4.6 מיליארד דולר רק בארה"ב - יותר מהתוצר הלאומי הגולמי של 35 מדינות בעולם. יש שקוראים לזה Taylornomics ויש Swiftonomics, אך המשמעות היא אחת: כשסוויפט מגיעה להופעה, העיר המארחת מתכסה בנצנצנים ובדולרים. היא מילאה בשנה שעברה בארה"ב אצטדיוני פוטבול להופעת של שלוש שעות ויותר. לרוב היא מקיימת שתיים-שלוש הופעות בעיר, שוהה בה מספר ימים ואיתה קהל עצום שמוציא הרבה כסף. אחרי הופעה בלאס-וגאס, הודיעה רשות התיירות המקומית כי התיירות חזרה לרמות שקדמו למגפה. שיקגו ומיניאפוליס שברו שיאים במספר הזמנות חדרי המלון. חנות סופגניות במיניאפוליס מכרה מארזים של 12 סופגניות של סוויפט ב-63 דולר ועובדי החנות לא עמדו בקצב. שיעור התפוסה בבתי מלון באזור פיטסבורג התקרב למאה אחוז. בסינסינטי הכניסה העיר 48 מיליון דולר. שתי הופעות בדנוור הניבו 140 מיליון דולר לקולורדו.
זה נכון גם מחוץ לארה"ב. למשל, שש ההופעות של סוויפט בסינגפור בחודש שעבר הכניסו לכלכלת העיר/מדינה בין 260 ל-375 מיליון דולר. להופעות נהרו מעריצים ממדינות האזור, מסין ועד מלזיה. תנועת הנוסעים הנכנסת לסינגפור בין 1 ל-7 במארס עלתה ביותר מ-20 אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. כל העסקים במדינה הרוויחו, ממותגים גדולים ועד חנויות שוק. כלכלנים העריכו כי תייר שבא לראות הופעה של סוויפט, מוציא לרוב פי חמישה מערך הכרטיס. סופיה טולנטינו, 22, סטודנטית מהפיליפינים, סיפרה כי הוציאה 4,000 דולר - כולל כרטיסי טיסה, לינה, כרטיס להופעה וחבילות סיור. "אם חושבים על זה, זה יותר מדי כסף", אמרה טולנטינו ל"וושינגטון פוסט", "אבל האמת היא ששום דבר בעולם הוא לא יותר מדי כדי לראות את טיילור סוויפט".
