דווקא עכשיו, בעיצומה של המלחמה בדרום, ועל רקע הבערה הקטלנית בצפון, בג"ץ והיועמ"שית בחרו לפתוח חזית כואבת עם השלכות מסוכנות על יציבות החברה הישראלית: להסתער על הציבור החרדי, לפגוע בעולם הישיבות והכוללים ולקרוע את העם. 75 שנה שהסוגיה הזו נמצאת על השולחן, עוברת מהכנסת לבית המשפט ומבית המשפט לכנסת, וחוזר חלילה. כולם, מבן-גוריון ועד נתניהו, ממשה דיין ועד שמעון פרס, הבינו שזה נושא רגיש שנוגעים בו רק בהידברות ולא נוהגים בו כפיל בחנות חרסינה.
ודווקא עכשיו, כשהאחדות בעם היא הדבר החשוב ביותר, בג"ץ והיועמ"שית בחרו להטיל פצצת אטום על המגזר החרדי ולהפוך אותו כולו לפלג קיצוני ואנרכיסטי. מגזר בן כמעט מיליון איש, הופך מעתה לשק חבטות.
מלכתחילה, כל הדיונים סביב סוגיית הגיוס לאורך השנים, לרבות בתקופה האחרונה, נבעו מנקודת פתיחה עצובה: חוסר הבנה, או חוסר רצון להיכנס לעולם האמוני, הסובר כי לימוד התורה שומר על עם ישראל בארץ ישראל. ככה פשוט. כמו שיש יחידת מודיעין 8200, כך יש יחידת לימוד תורה. כמו שיש מפקדים שיושבים הרחק מהחזית ומכינים תוכניות מלחמה, כך יש תלמידי ישיבות ואברכים ששוקדים על לימוד התורה בישיבות ובכוללים.
אנחנו בארץ ישראל ולא באוגנדה. האמונה הזו, התורה הזו, היא זו שהחזיקה את עם ישראל לאורך אלפי שנים. גם אחרי חורבן בית ראשון ושני, גם אחרי הגלויות, גם אחרי האסונות, המלחמה והגירושים. אפשר להתווכח על הניואנסים, אפשר לדון בפרטים כאלה ואחרים - אבל מי שלא מנסה להבין את האידיאל הזה, מי שלא מכבד את האמונה הזו, מי שלא מסוגל להפנים את הדרך הזו שעליה גדלים דורות של יהודים, אוהבי הארץ שחפצים ביקרה ובשלום אזרחיה - לא יכול להיות שותף בשום דיון בנושא. רק דרך ההבנה הזו יתחיל התיקון של ההידברות בין הצדדים.
המלחמה והטבח קירבו מאוד בין הציבור החרדי לצבא, ברמת הפרט. יותר ויותר חיילים צולמו כשהם מבקשים מתלמידי הישיבות להתמיד בלימוד, ואילו תלמידי הישיבות הניחו מתחת לספרי הלימוד את שמותיהם של החיילים שלהם הקדישו את לימודם. סוג של הסכם יששכר וזבולון. שלא לדבר על ההתגייסות החרדית האדירה, מכל השכבות ותת-השכבות במגזר, למענם של החיילים, דבר שבא לידי ביטוי בתפילות למענם ובאינספור משלוחי סיוע ופינוקים שהוכנו בבתיהם של חרדים. אהבת חינם ואחווה מרגשת במיוחד.
לא פחות מכך, המלחמה חידדה מאוד את ההבנה בקרב רבים בציבור החרדי, שמי שלא לומד בישיבה, עליו לרתום את כישוריו למדינה. ההבנה הזה המחישה את הראייה החרדית המפוכחת שלא מחפשת "להשתמט", אלא אומרת בקול ברור: הגיוס שלנו מתבצע באמצעות לימוד התורה הקדושה, ומי שלא לומד תורה - שילך ויתגייס. המעלה הגדולה של הצעירים - אלה הלוחמים בחזית ואלה השוקדים על לימוד התורה - היא הפנים היפות של העם היהודי במדינת היהודים.
ועכשיו, ממרחק של מספר ימים, אפשר גם להסכים: ההחלטה של בג"ץ לא תביא חרדי אחד להתגייס, ורק תביא לעוד פילוג מיותר בעם. החרדים יסתדרו עם התקציב שבג"ץ החליט ליטול מהם, אולם מה יהא על הזכות הגדולה של מדינת ישראל בתמיכתה בכיפת הברזל הרוחנית שלה?
מנחם כהן הוא עורך בתקשורת החרדית
